מחנה חיים חושן משפט חלק ב רלז

כי הרבה רצו שיהי' רק שורה אחת בצד דרומית כמו שיש ברוב בתי מדרשים רק כיון שנגמרו הסכימו לזה ונמכרו בהכרזה כל ספסל וספסל ואח"כ ראינו שמקום זה שעומדים הספסלים הוא מקום מוכשר ללמוד כי שם עיקר אורה מהחלונות ומוכשר לעמוד השולחן הגם שיש פנוי מקום חוץ לזה ג"כ אבל לא מוכשר מקו"א כגון זה וקבלנו רוב דיעות אם יעקרו הספסלים והסכימו לזה הרוב לעשות שורה מדרום לצפון כנהוג והמקומות יען שיתמעטו ימכרו פ"א וכן עשו איזה אנשים שזרקו חוצה הספסלים ואח"כ באו ב' אנשים מהקונים המקומות ואמרו שאין מסכימים לרוב דיעות רק אם עפ"י דין תוה"ק יוכלו ליקח בחזקה מקומם מה שקנו בהכרזה במעמד כל אנשים אזי ימחלו ולולא זאת לא ומחלו ואמרנו להם שאנחנו נותנים להם מקומם מה שהי' להם מתחילה והשאר מקומות ימכרו אחד נתפייס ואחד לא נתפייס רק אם הד"ת יחייב אותו הנ"ל

תשובה המג"א בסי' ק"נ סק"ה כתב וז"ל נ"ל אם הי' הפתח בצד אחד וחרבה הבהכ"נ ורצו קצת מנהיגים לעשות הפתח כדינה אין האחרים יכולים למחות אעפ"י שהם הרוב ואעפ"י שמשנים סדר הישיבה יקוב הדין ביניהם עכ"ל ואדמ"ו בחתם סופר א"ח סי' כ"ט התפלא הלא קנות המקום בבהכ"נ לא הוה קנין ספסלים רק קנין קרקע וא"כ מי יכול לגזול הקרקע שלהם ולעשות שם פתח בעל כרחם וכתב וז"ל הגע עצמך אם יצטרך צבור לבהכ"נ הכי יכולים להוציא אחד מביתו מנחלתו לבנות שם בהכ"נ ואפי' אם יתבטל הבנין לגמרי ולא יהי' להם בהכ"נ בכל זאת אינם יכולים ליקח קרקעו של שום יחיד בעל כרחו וא"כ איך יפתחו פתחם במקום העמדת ספסלים של אלו וצ"ל כיון דדינא הכי שהפתח צריך להיות ברוח זה והראשונים שגו בזה ופתחו פתח במקום אחר ומכרו מקומות אלו לאנשים האלו הו"ל כמוכר קרקע שאינו שלו שהמקום משועבד לכניסה ומשו"ה יפתחו פתח במקומם של אלו שאינו שלהם עכ"ל

ולפ"ז ומה התם ששגו מתחילה ועשו הפתח שלא כדין אבל מה שעשו הי' מהני עכ"פ דהא לא הי' בידם להרוס הכותל במקום שראוי' להיות פתח כמבואר שם בתשובה בד"ה והנה דאין רשאי לנתץ אבן מאבני חומות בהכ"נ והחזיקו אנשים באותן המקומות והי' הקרקע שלהם אעפ"כ כאשר נחרבה הבהכ"נ ברוב שנים נתבטל קנינם וע"כ דהי' קנינם רק קנין פירות עד שיפלו החומות ויהי' אפשר לתקן שם הפתח ולא שייך לחקור דנימא כל מילתא דאמרו רבנן לא תעביד אי עביד מהני דהא מה שיהי' הפתח באותו צד כנגד הארון לא הוה דאורייתא דזה טעות גדול דאותן מקומות משועבדים עפ"י דין לפתח והמוכר אותם מכר שאינו שלו כאשר כתב אדמ"ו ז"ל בנעימות וז"ל הו"ל כמוכר קרקע ונמצא שאינו שלו שהמקום משועבד לכניסה עכ"ל הזהב וממילא הי' המכירה רק קנין פירות להנות עד שיפלו החומות וכיון שהציבור בנו בהכ"נ אז ממילא המקום אשר ראוי' להיות הפתח קנה שמו ולא נשאר עוד בכח הצבור למכור מקום הפתח כי קדושת בהכ"נ קונה המקום שהוא בהמ"ק מעט ולא נשאר להצבור כח למכור מקום הראוי' לפתח כי מכרו שאינו שלהם שהוא רשות גבוה ודוק

ומעתה אני אומר ק"ו בנידון דידן דהציבור התנדבו לקנות המקום לבהמ"ד ובנו החומות לבית המדרש כדי לישב שם ללמוד ברבים אשר בהמ"ד דרבים מקודש יותר מבהכ"נ אשר עיקר הבנין הוא להיות בית המדרש ללמוד תורה רק אגב יהי' גם מקום תפילה לקיים במקום הרינה יהי' תפילה אבל שמו יגיד עליו להיות מקום ללמוד לרבים וגם ליחיד א"כ מיד קנה קדושת בית המדרש מקומו המוכשר לישב שם בקיבוץ חברים וגם ביחידות אשר החלונות מביאים אורה על השולחן אשר יהי' מונחים הספרים כי כן סגולת הנפש לישב בקרן אור וללמוד וגם לפעמים יצמיח מזה שיוכל ללמוד בש"ק כמעט עד הלילה וגם כמה יחידים זקנים אשר צריכין אור כי יהל על השולחן אשר ילמדו שלא יכשלו בראיתם א"כ מיד כאשר בנו הבנין לשם בית המדרש ללמוד שם קנה השולחן מקומו במקום שהאור בא ויהי' ראוי' ללמוד ומה ששגו הצבור אח"כ ומכרו אותן מקומות ליחידים להתפלל איש איש במקום קבוע הוא קנין בטל שמכרו דבר שאינו שלהם כי התורה קנתה מקומה מקום המוכשר לפניה ומי הקשה כנגדה ויושלם והבן

וק"ו דבבהכ"נ חל עכ"פ קנין לזמן אבל כאן השטענדער הוא תלוש ויש בזה פלפול הפוסקים אם שייך בזה איסור לאו שלא ינתץ כמבואר בט"ז סי' קנ"א ובמג"א סי' קנ"ב ופרמ"ג במשבצות זהב סי' קנ"א ויש לי הערה בדבריו שיש הבדל בין שריפת מטלטלין של קודש שלא נשאר שמו עליו וכן אם משבר אבן עד לעפר דק לבין אם חותך חלק ששמו נשאר עליו כגון אם ישבר שטענדער עדיין שם עץ נשאר אבל עם עוקר אבן מכותל בהכ"נ מעיקרא חומה נקרא ועכשיו אבן שמו ואין כאן מקומו ואפי' אם שייך בשטענדער לאו הנ"ל פשיטא עכ"פ אם אינו משבר רק מנתק אותו ממקומו פשיטא שאין בזה סרך איסור וא"כ לא קנה הקונה אפי' קנין לזמן המקום אשר מוכשר ללמוד ודוק

הן אמת שדברי אדמ"ו ז"ש אשר הבאתי למעלה שהקשה על המג"א מי יכול לגזול הקרקע של אנשים אשר יהי' עכשיו פתח בהכ"נ וכתב הגע עצמך אם יצטרך קהל בהכ"נ הכי יכולים להוציא אחד מביתו ונחלתו יעו"ש המה נפלאים בעיני מאוד ואבאר מה שהפלאתי עליו בגליון בקצור וכאן אבאר בעזה"י

ואקדים דזה ברור כי קדושת בהכ"נ היא קדושה כפי גדרו של בית מקדש מעט וכל הקונה מקום בבהכ"נ עשה ממעותיו קדושה כי לא יכול להנות מקרקע הנ"ל רק הנאת מצוה להיות לו מקום מיוחד להתפלל ולשמש בו בקודש שאם ירצה להשתמש בו דבר שאינו של קדושה אינו רשאי ומלבד האיסור אשר הוא עושה אם ישמש בו דבר רשות גם חביריו יכולין למחות בו שלא נמכר לו מקום לעשות בו תשמיש חול הוא מיוחד רק למקום קדוש ומה ששוה מעות הוא יען שיכול למכור זכותו לאחרים לשמש בקודש אבל אם יחפץ איש למכור מקומו לנכרי אשר אינו מבני ישראל יכולין הקהל למחות בו כי הקרקע לא נמכר רק לשמש בקודש להתפלל וללמוד ואותו זכות יוכל למכור לאיש כמוהו אשר הוא מאמונת ישראל ואטו יש ליחיד רשות שיתן על מקומו סחורתו הלא לא נמכר לו המקום רק לתשמיש קדושה כי קדושת בהכ"נ קנה מקומו ולא הי' ביד הגבאים למכור מה שנוגע לקדושת המקום והיחיד לא קנה רק זכות קדושה ולא יותר כמו שלמים קדשים קלים לר"י ממון בעלים או אם מעשר שני ממון בעלים אבל בודאי מה שקדושה קנתה בו לא הוה ממון בעלים רק על יתרון הדברים מה שאינו נוגע לקדושה כנלענ"ד ברור בעזה"י

והנה לכאורה א"כ שהמקום הוא לתשמיש קדושה ואין הבדל אם עומד עד עכשיו בצד מעריב וכעת יותן