מחנה חיים חושן משפט חלק ב רלה

הקברים ח"ו המה החברות הקדושות באמונה הם עושים שהחיים יכבדו להמתים בכל אשר בידם לעשות א"כ לא די שיתנו מקום קבר רק יקבלו עליהם ועל בניהם דור דורים שמירה לנהוג בהם כבוד שינוחו על משכבותיהם וחיוב זה הוא דבר שאין לו קצבה לפעמים על כן נהגו גדולי עולם ליתן הזכות ביד החברות קדושות לבקש הון רב בעד כברת ארץ כי לא הקרקע לבד ימכרו רק גם קבלת שמירה עליהם ועל בניהם כנודע מלפנים בישראל כי החיים פודים את המתים וכן ינהגו דור אחר דור לעשות צדקה עם המעות הזה וגם עושים חסד בזה עם המתים ודוק (ועיין בפתחי תשובה סי' שס"ז סק"ד מביא בשם חות יאיר שצרכי החפירה מונח על כל בני הקהלה אפי' כהנים יעו"ש ואין ספר חו"י ת"י)

לכן כיון שפינוי עצמות המתים הוא מצוה דהעוסק בזה פטור מכל המצות כמבואר בטוש"ע סי' תנ"ג והי' ראוי להיות מוטל על כל ישראל והיא אם לא הי' שם חברא קדישא מעולם אשר נטלו סכום כסף וזהב בעד קבורת כל מת ומת שהובא לפניהם אבל מסתמא גם שם נהגו החברא קדישא ליטול הון רב כפי אשר השיגו יד היורשים לשלם אפי' מיתומים קטנים לקחו סך רב בעבור קבורת אביהם אשר בידוע דמחלו על ממונם כדי לכבד אבותיהם בקבר או הב"ד דנו ליתן ממונם כי כל איש יודע שיהי' כן והוה כאלו צוה לפני מותו שיעשה כן וא"כ החברא קדישא של עירו מחויבים בהוצאות לפנות את המתים בכבוד גדול כמוזכר הדינים בש"ע שלא יתערבו עצמות בעצמות כנודע ונהפוך הוא שלא יניחו להודיע מתי יהי' פינוי עצמות של אנשים אשר יש להם קרובים כמבואר בנב"י סי' פ"ט שלא יתבטלו ממצות באותו יום ועיין ביותר בזה בחת"ס יו"ד סי' שנ"ג באר היטב כיצד יעשו ח"ו בנידן כזה ויש לעיין בסוטה דף י"ג על עצמות יוסף כבודו בגדולים וכבודו במרובים בלשונות רש"י שם ועי' שקלים בירושל' ועי' בח"מ סי' ק"ח ואין פנאי כעת ד' יגדור כל פרצות ישראל ויבלע המות לנצח ויקיצו וירננו כל שוכני עפר כי יבוא גואל צדק וישמע קול קורא מן השמים הוציאו כל איש מקבורותיהם ויקרב עצם אל עצם ויעמדו לקץ הימין על רגליהם כל נשמה תהלל ק"ה הללויה אמן ואמן כן יהיה במהרה בימינו אמן דברי הד"ש. סימן טוב שלומים אלף לאיש אלוף המאור לממשלת התורה החו"ב כבוד מחותני דהרב ר' אלי' שענקעל נ"י בק"ק קוטב

אחד"ש אודיעהו כי אתמול קבלתי מכתבו עם השאלה בבהכ"נ וכתב שנחוץ להשיב וידעתי שאני טרוד גדול ואם לא אשוב מיד פן לא אוכל להשיב עד ימים רבים על כן היום באתי לגלות דעתי לכבודו נ"י שנ"ל שהדין עם בעה"ב אשר מקומו סמוך להארון הקודש

שאלה מעשה שאירע בבהמ"ד אחד שהי' שם אה"ק עם עמודים והיה ממלאים כמעט כל כותל מזרחי עד שלא נשאר כ"א ד' מקומות בצד ימין וד' בצד שמאל וזה הי' זמן הרבה עד שלא נתקלקל האה"ק וההכרח לעשות אה"ק חדש ובא נגיד אחד וקיבל על עצמו שהוא יעשה אה"ק מכיסו באופן שהעמודים אשר הי' באורך הכותל יעמוד לרוחב הבית בתוך חלל הבית בכדי שירויח מקום בכותל מזרחי בכדי שיהי' לו מקום אצל כותל מזרחי וכן עשה והרויח לו מקום אחד בכותל מזרחי וכעת טוען הבעה"ב אשר הי' לו מקום אצל אה"ק בתחילה שגם עכשיו יותן לו מקום אצל אה"ק שהגבאים לא הי' להם רשות למכור זכותו אשר הי' לו בתחילה בראשון אצל אה"ק והגבאים טוענים שאותו מקום שהיה לו בתחילה יהיה לו גם כן עכשיו והמקום אשר הרויחו מחמת אה"ק זה הזכות שייך להם והיה להם כח למכור להנגיד הנ"ל מקום במזרח אשר הרויחו ע"כ בא מעלתו נ"י לשאול הדין עם מי עם הגבאים או עם בעה"ב שהיה לו בתחילה אצל אה"ק

תשובה אבאר בעזה"י כי הדין עם הבעה"ב והוא ישב בראש כי הוא זכותו והגבאים אין בידם ליתן זכותו לאחר כאשר אבאר בעזה"י

וטרם אדבר אקדים חקירה אחת שבהכ"נ או בהמ"ד הוא מוגבל בעצמו בשם קדושה שהוא בית מקדש מעט אין זה כי אם בית אלקים לשמוע רנה ותפלה ועיין בש"ע או"ח סימן קנ"א וסי' קנ"ג וכל איש ואיש הקונה לו מקום בבהכ"נ הוא קונה במעותיו חפץ קדוש שיהי' לו מקום קבוע לתפילתו או אם קונה בבהמ"ד שיהיה לו מקום קבוע לתפילתו וגם לתורתו מקום הרנה שם תהיה תפילה כנודע אבל בודאי אם יאמר שיניח על מקומו סחורתו ומרכלותיו מלבד שעושה איסור שמיקל ראש בקדושת בהכ"נ ובהמ"ד אלא כל אנשי בהכ"נ ובהמ"ד ילחמו כנגדו בזרוע לאמור לו שלא קנית זכות זה להשתמש בו דבר חול כי הגבאים לא היה להם כח למכור המקום להיות אתר הדיוט רק מכרו לו מקום אדמת קודש להשתמש בו קודש ללמוד ולהתפלל ומעולם לא זכית במקום להשתמש בו כאות נפשך דברים שבחול כי מאז שהופרש והוקדש לביהכ"נ או לבית המדרש נעשה המקום קודש ולא היה ביד הגבאים למכור רק זכות קדושה ולא זכות חול והגם שהמקום בבהכ"נ ובבהמ"ד נקרא ממון בעלים היינו כי זכות שימש לקודש הוא עובר לסוחר לכל איש ואיש אשר ידבנו לעשות אל הקודש והוה כמו אם מעשר שני הוא ממון בעלים או קדשים קלים לר"י הוה ממון בעלים היינו שהנאת החפץ לצורך קדושתו הוה בעלים אבל להיות ממון בעלים לדבר המתנגד לעצם קדושתו בודאי לא הוה ממון שלו כי קדושה לא פקעה בכדי ויכול אפילו לאסור חלקו בבהכ"נ של עיר על חבירו עיין נדרים וביו"ד סימן רכ"ד כי לתכלית הנאת קדושה הוה ממון בעלים אבל למכור לתכלית חול מעולם לא זכה בו כי הגבאים לא היה יכולים למכור כח זה והבן

עוד אקדים חקירה כי במקומות בהכ"נ ובהמ"ד לא שייך הידור מצוה ביאור הדברים כי המקום המוגבל בבנינו להיות בהכ"נ ובהמ"ד הוא כולו קדוש בקדושתו אין הבדל אם האדם עומד במזרח או במערב או באיזה צד כי בכל מקום אשר אזכיר שמי אבוא אליך וברכתיך כתיב וכיון שנתיחד המקום בקדושתו בכל מקום מוקטר ומוגש לשמו בתורה ותפילה ואין התורה או התפילה מהודר אם מתפלל למעלה ראש שעומד בצד מזרח ומערב או צפון ודרום רק יוקרא וזולא של המקומות בא מכח הקונים זה יחפץ לקבוע מקום תפילתו להיות פניו אל הקיר בשעת תפילה ומייקר השער