מנחה חריבה שנו

מעילה ועיין ח"ס סי' ק"נ חאהע"ז עיי"ש עוד בבא"י מה שכתב בענין טעה בד"מ ומיישב בזה סוגית הש"ס כאן, ומה שכתבתי עליו בחדושי לעיל בשירי מנחות (קל"א ע"ב) ועי' מש"כ בחדושי לעיל דף קי"ז ע"ב ד"ה ואינה וכו' ודו"ק ובעיקר הקושיא מצאתי אח"כ בספר פנים יפות פ' תצא שהגיעני זה עתה לידי וגם בת"ה הביא כן בשמו ולכך גבי נשואה בענין קרא היכי דנשאה בשוגג ועוד הקשה שם לענין יבמה דמדאוריית' מותרת לו אלא דבשומ' יבם כיון דמותרת לו בב"ר לא פסיקא ליה שצריך לחזור עיי"ש וכה"ג הקשו לעיל גבי סוטה כמש"כ בשיר קרבן והובא בבא"י שם ובחדושי לעיל שם הנ"ל וקצרתי כן ראיתי אח"כ בשו"ת ברית יעקב חאהע"ז סי' צ' שמדבר בזה אי בח"ל שלא הכיר בה דלמה לא אמרי' דהוי מקח טעות יע"ש ובתוך הדברים העיר מסוטה כאן דלענין קדושין עבירה דרבנן ולא העיר בעיקר הדברים אי הוי מק"ט עיי"ש דמסיק דלא בעי גט רק מדרבנן ומשיג על הנוב"ת סי' קס"ב

שם במשנה לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו וכו' ע"כ בתפארת ישראל במשניות הביא שהקשה לו הגאב"ד דקראטינגא הרי כתוב הדר הוא אצל כל א' פן ימות במלחמה וגו' והאיך קאמר במתניתין הכא שאין האחרים שבים ממלחמה רק כדי שלא יתבייש הרך הלבב החטא ע עיי"ש מה שתירץ לו בדוחק, ולא עיינו היטב במפרשי התורה שכבר עמדו ע"ז על רש"י בחומש פ' ח' ופירש בפן ימות במלחמה שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות ופי' בש"ח שם דוודאי חזר כדי לכסות וכו' ואי אמ"ל כהן שיחזור והוא א"ח נמצא שעובר ע"ד כהן וכדאי הוא שימות בשביל ע' זו ולעולם אימ' לך אין מיתה בלא חט' עיי"ש בש' הרא"ם ובשם מהרי"ץ ומה שכ' עוד הת"י בתי' השני וכו' מבואר הוא ברא"ם ובמהרש"א ח"א כאן עיי"ש, ועי' בספרי שם סי' ק"א דאף גם לר"ע דהירא ורך הלבב כפשוטו ג"כ אמרי' טעם זה דאמר שם או כדברי ריב"ו בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשהוא חוזר יאמרו שמא בנה בית וכו' ועיי"ש בהתוה"מ, – והא דחוזר כדי שלא יתבייש החוטא, עי' דף ל"ב ע"ב. ומצאתי בירושלמי שם דסמכן הדדי וז"ל ואתיין כהא דמר ר"ל בשם רשב"ל במקו' אשר תשחט וכו' שלא לפרסם את החטאים שם ר"י אומ' אלמנ' לכה"ג וכו' הרי היא הירא וכו', בתחלת ההשקפה היתי רוצה לפרש דנפ"מ בין רי"ה לר"י הוא בזה שלרי"ה על כל מיני עבירות הוא חוזר, אבל לר"י קפיד קרא רק על עבירות של א"ב אבל לא על שאר עבירות דומיא דמצינו גבי בעל דסוטה שבעינן שיהא נקי רק מעבירות שבזנות, וה"נ בעינן שלא נכשל בא"ב ויש עוד סברו' לקיים חילוק זה אך מה להאריך בדברי' שנסתרים מחמת דברי הגמרא דאמרינן לקמן ע"ב עיי"ש, אך כמדומה שמצאתי בילקוט או במדרש דאיכא מ"ד הכי ויתבאר ביותר ע"פ מה שאמרו במדרש רבה נשא פ"ט אמר משה לישראל בשעה שאתם יוצאים למלחמה תזהרו שלא יהי' בכם ניאוף שאם יש זמה ביניכם הקב"ה הנלחם לכם ישיב מאחריכם וכו' עיי"ש, ועיין לעיל במכילתין ג' ע"ב, שו"ר זה שפירש בתפא"י עיי"ש ודבריו תמוהין ומה שהקש' מחלוצ' דהוי דרבנן כבר ישבנו זה לעיל מרו"א

שם ע"ב בד"א במלחמת הרשות וכו' עיין פירש"י ולכאור' פשוט הוא דלרי"ה ור"י דחוזר על עבירות שבידו, דכש"כ דחוזר במלחמת מצוה דבעינן שלא יגרם לנו בחטאו ולא מצאתי זה מבואר ועיין לעיל בשם הילקוט והז"ר

שם אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, לכאורה פשוט הוא דכלה מחופתה, דהיינו דנשים ג"כ יוצאות למלחמה ואף שלאו בני כיבוש הם, מ"מ יעזרו למלחמה שיספקו מים ומזון ויתקנו את הדרכים, וכן ראיתי אח"כ בתפא"י שכ"כ עיי"ש, ובזה מיושב מה שהקשה המנ"ח באיזהו מקומות ועי' ב"מ תקכ"ו על החינוך משכתב דד"ז נוהג באנשים ולא בנשים לענין מלחמה והקשה המנ"ח דהא למלחמת מצוה גם כלה מחופתה וכן תמ' בזה התו"ח הנ"ל ולפמש"כ פשו' הוא ולק"מ דאין זה מקרי בגדר חיוב לעשות מלחמה, כי באמת לא תנא דאפילו נשים יוצאות ובוודאי דרכיה ד"נ שלא יוצאות נשים למלחמה כדרך הכותים כדי להכשיל האויב אלא דכאן נקט בדרך הפרזה דענין שיצ' החתן מחדרו, ממיל' נפור בזה שמח' הכלה מחופתה (וכעת ראיתי בס' מ"ק שגם הוא הקש' כמו המנ"ח ולק"מ כנ"ל) שו"ר ברש"ש שהרגיש בזה וכתב דיוצאו' לבשל ולאפות לצורך הגברים אנשי המלח' ע"כ, ומה שמסתפק שם במ"ק אי עבדים מצווים על מ"ע דזכי' עמלק יע"ש, כדאי להעתיק מש"כ הרוקח הגדול סי' של"ג אע"ג דעבד איתקש לאש', בכ"ד חלוקים לגבי נגעים בפ"ב ובסוטה האיש פורע וכו' האיש נסקל ערום וכו' האיש מטמא וכו' האיש חייב בהקפת הראש ובהשחתת הזקן ולא האשה וכו' עכ"ל וכוונתו מבוארת, ועיין אריכות בזה אי נשים ועבדים חייבים בפ' זכור בשו"ת תורת חסד להגאון דלובלין ז"ל בס' ל"ז חאור"ח וכתב דאף דנשו"ע חייבים לשמוע מ"מ אין מצטרפין לעשרה דבעינן ב"ח דוקא כדילפינן מקרא עיי"ש וגם אי החיוב לקרותה בציבור ובס"ת דוקא עיי"ש אות ה' ומסיק שפטורות עיי"ש עוד ישנו מי שא"י למלחמת הרשות שמבואר ברש"י על התורה פ' שופטים כ' א' כי כי תצא למלחמה סמך הכ' יציאת מלחמה לכאן לומר לך שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה ע"כ והוא מספרי שם סי' צ"ז רי"ה אומר מניין שלא יצא למלחמה עד שיהי' בו ידים ורגלים ועינים ושנים ת"ל לא תחוס וכו' כי תצא למלחמה ע"כ ואיני מבין מה שכת' לפר' במלבי"ם שם לענין עונש הממון יש