מנחה חריבה רו

פנאי לחפש עכשיו, כעת מצאתי בספר תוהק"נ שקדמני קצת בסברא זו והעיר ג"כ מדברי הגבורת ארי הנ"ל יע"ש

שם ומבקשין שכר כפנחס, עיין במהרש"א ובעיון יעקב מש"כ בזה, –ועוד אפשר לפרש דשכרו של פנחס היה הנני נותן לו את בריתי שלום ה"נ הצבועין מבקשין ג"כ לחיות בשלום עם כל עם הרשעים ופורקי עול, יחד עם זה גם עם הצדיקים יראי ד', משא"כ הפרושין והיראים הם תמיד במחלוקת ומלחמה עם המתיונים ושונאי ד' כדברי דוד המלך ע"ה ובתקוממיך אתקוטט, כידוע וקצרתי כי אין מפטירין וכו'

עיין במהרש"א לעיל בד"ה ירא את ה' וכו' ובדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שו"ע וכו' והרי הן בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהן עכ"ל, עיין בפ"ת יור"ד סי' רמ"ב ס"ק ח' שכתב ע"ז ואפשר דדוקא בזמן המהרש"א שלא היה עדיין שום חיבור על הש"ע אבל האידנא שנתחברו הט"ז והש"ך והמג"א ושארי אחרונים ובכל דין מבואר הטעם במקומו שפיר דמי להורות מתוך השו"ע ואחרונים עכ"ל, ועיי"ש ס"ק ג' בשם השבות יעקב והפמ"ג ודו"ק

מה שתמהתי לעיל על המאירי שכתב דחסיד שוטה הוי זה המתענה תמיד עיי"ש, ראיתי דאפשר לומר שלקח זה מהירושלמי דקאמר דחסיד שוטה הוי שראה תאנה בכורה אמר מי שאפגע בו תחילה אתננה לו, ע"כ ועיין בפירוש המפרשים הק"ע והפ"מ, והוא משום דמצער עצמו בחנם כך פירש המאירי ז"ל, וז"נ, עוד אמר בירושלמי דהוי חסיד שוטה בשראה נערה מאורסה והיה אחד רץ אחריה וכו', והוא לא רצה להרוג להרודף שלא לשפך דם, ובאמת חוב הוא עליו להצילה בנפשו של רודף ועובר הוא בלא תעמוד על דם רעיך עיין סנהדרין (ע"ג ע"א) ובתוס' ד"ה להצילו וכו' עיי"ש, מבואר עוד בירושלמי דמכות פרושים הוא זה שהוא נותן עצה ליתומים להבריח מזונות מן האלמנה כהדא ארמלתא דרבי שובתי הוית מבזבזה בנכסייה אתון יתמין וקרבון לרבי אלעזר, אמר לון ומה נעביד לכון ואתון שטיין נפק כתובה אמר לון נימא לכון מימר עובדון גרמיכון מזבנין והיא תבעה פורנה ומיבדה מזונה עבדין כן, ברומשא אחת וקרבת גבי ר"א אמר זו מכת פרושים נגעו בה יבא עלי אם נתכוונתי לכך עיין בפני משה וק"ע והנה אין הכרע מירושלמי זה אם באמת איבדה מזונותי' דאפשר כיון שע"י ערמה ותחבולה תבעה כתובתה בב"ד לא הפסידה מזונותי' ולכך אמר ר"א יבוא עלי אם נתכוונתי לכך כלומר ולכך באמת לא איבדה מזונותי' ומשום דהרא"ש בפ"ד דכתובות הביא ירושלמי רב יהודא בשם רב התובעת כתובתה בב"ד אבדה מזונותיה וא"ר יוסי ובלבד מן השופי אבל מן האונס לא כהדא ארמלתא דר' אבדומיוס רימו בה ואמר לה רב בא בר כהן בעי לך תבעה פורני' איבדה מזונותי' מן דאיתידע מילין עלון עובדא קמי' ר' יוסי וחזרה למזונא יע"ש, וא"כ צ"ע בזה ואכמ"ל שו"ר בהגהות ציון וירושלים לירושלמי בב"ת פ"ט סוף הל' א' שהעיר בזה יעו"ש ויש שם ט"ס בדבריו

שם במשנה נטמאה מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ואם משקידשה בכלי הרי היא בכל המנחות ותשרף ע"כ הנה הדין של כל המנחות מבואר במשנה ריש פ' המנחות והנסכים למנחות ק' ע"ב) דעד שלא קידשו בכלי יש להם פדיון ומשקידשו בכלי אין להם פדיון עיי"ש, ויש להבין באמת מאי קמ"ל רבי בזה דהרי היא ככל המנחות פשיטא, ואפשר בדוחק לומר דהתם פליגי שמואל ורב אושעיא אי אפילו הן טהורין נפדין כל כמה דלא קדשו בכלי וקאמר שם ר"א כולן טמאין נפדין וטהורין אין נפדין חוץ ממנחת חוטא וכו' יע"ש וא"כ אפשר דקמ"ל דדוקא נטמאו נפדין אבל לא טהורין ככל המנחות ולא כמנחת חוטא שבכ"ד שוי מנחת סוטה למנחת חוטא וצ"ע ואפשר עוד לומר דהמשנה בא לאפוקי מתוספתא דקתני בה ושנטמא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה קמ"ל דתשרף מיד וכל שפסולו בגופו ישרף מיד, וכאשר תמהתי בזה לעיל בחידושי דף י"ז עיי"ש, ואפשר נמי כמו דאמרינן במנחות (דף ו' ע"א) למ"ל למיתני אחד מנחת חוטא וא' כל המנחות וכו' לר"ש איצטריך וכו' סד"א הואיל ואמר ר"ש שלא יהא קרבנה מהודר כי קמצי לה פסולין נמי תתכשר קמ"ל וה"נ איכא למימר גבי מנחת סוטה כמבואר בשמעתן (דף ט"ו) והו"א דלא תשרף אלא תפדה ואין קדושתה כ"כ גדולה קמ"ל דהרי היא ככל המנחות ותשרף ואף שבאת שעורין בלא שמן ולבונה

שם בתוס' אלו וכו' תימה אמאי לא חשיב נמי מת הוא או שמתה היא וכו', עיין לעיל בחידושי (דף י"ז) מש"כ בזה ובשם ס' עולת שלמה, והנה יש לעיין עוד לפי הירושלמי שהביאו התוס' לקמן ד"ה האומרת טמאה אני דמנחת סוטה דמיא לחטאת וכדאמרינן לענין מנחות שלא לשמה דכחטאת שווי' רבנן וא"כ היכי שבאמת מת הוא או היא דהוי מנחת חטאת, שמתה בעליה דלמיתה אזלה ולא ישרף בעזרה כלל וא"כ אפשר דלכך לא חשיב לה, והא דאמרינן שם וכן בירושלמי כאן הל' ו' דקודש הקומץ ומת תשרף, אפשר דאינה על בית הדשן אלא ילך לאיבוד בכל מקום וצ"ע בזה, ועיין במ"ק לקמן דף כ"ג שמתפלא על המנ"ח מ"ע קכ"ה שכ' שם דמנחת חוטא קריבה לאחר מיתה דלא גמירי דלמיתה אזלה רק בקרבן חטאת ולא במנחה יע"ש ולא נזכר מהירושלמי