מילי דאגדתא ושו"ת סד

בפרק שבועות שתים אמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה' אמר הקדוש ברוך הוא שעיר זה יהא כפרה עלי על שמיעטתי את הירח. והוא תמוה ונראה הכוונה דהנה בברכות ל"ב אמר ר' יהושע בן חנניא אלמלא שלשה מקראות הללו נתמוטטו רגליהן של שונאי ישראל חד דכתיב ואשר הרעותי ופרש"י אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע. ומבואר במקובלים שעל ידי מיעוט הירח נולד הרע בעולם, וזהו כוונתן כאן שבראש חודש יש בו מיעוט הירח. ולזה אמר הקדוש ברוך הוא הביאו כפרה על עוונות ואז אטיל כל העוונות עלי כלומר שאני גרמתי להם שעשו עוונות שבראתי יצר הרע על ידי מיעוט הירח כמו שכתוב ואשר הרעותי

בכורות אימא לן מילי דכדיבא אמר להו כודניתא ילדה וכולי הנה מלבד שהדבר הזה הוא תמוה בעצמותו כי למה להם לבקש ממנו שיאמר איזה דבר כזב וכי דבר קשה היא להוציא מלבו דבר כזב. ואף גם הלשון קשה במה שאמר אימא לן שהוי להו למימר אימא מילי דכדיבא. לכן נראה בכוונתם שאמרו לי הלא אתה צריך לברר לן שאנחנו המדברים כזב. וזהו שאמרו אימא לן מילי דכדיבא. כלומר ברר לנו איזה דבר כזב בדברינו. ולכך אמר להם משל נמרץ. שעל כרחך יצטרכו להודות שכזב הם בכל דבריהם כי כמו במשל הזה בכודניתא אתם מודים ששקר הוא וכמשל הזה כן הדבר הזה שאתם אומרים שאתם תירשו את הארץ ותקבלו ברית החדשה לעתיד כי ידוע שאף שבדורינו אינו ראוי לזה רק מחמת הברית שכרת לאברהם שאמר לזרעך אתן הארץ בבטחון זה אנחנו באים לירש. וידוע שמקודם אמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ולא נקרא זרע רק יעקב וישמעאל ועשו לא היו נקראין זרע לאבות ומכל שכן שאינן ראוי להיקרא בנים וגם אין להם חוב ירושת הארץ על הקב"ה והייתם דומים לפרדה עקרה. והא דתפס לשון פרידה הוא מטעם שכתב המהרש"א שהוא על שם הקרא אשר מצא הימים במדבר ופירש רש"י שהוא היה פסול והביא פסולים לעולם שהרביע חמור על סוס ויצאה ממנה פרידה ואם כן איך יעלה על הדעת שקודם שחטאנו הייתם כפרדה עקרה שאינו ראוי להוליד ועכשיו שחטאנו אנחנו נתן לכם הקדוש ב"ה שתעשו אתם מולידים בנים ותירשו החוב בירושת הארץ ודומה ממש לפרידה עקרה שילדה והיה לה שטר חוב על אביה ושאלו אותו אחר כך וכודנייתא מי ילדה. והוא על שם הכתוב מי ילד את אלה שכל העולה לגדולה הוי כנולד מחדש. וזהו שאומרים לו כיין שאתם מדמים אותנו לעקרה אם כן למה עלינו לגדולה הלא עקרה אינה יולדת והשיב להם הי ניהו מילי דכדיבי. כי שקר וכזב הם ב' דברים כמו שאמרו המפורשים שקר נאמר על דבר שהוא שהוא שקר גמור. וכזב נאמר על מי שאינו משקר בדברי' רק שעתיד שיופסק ואינו חזק המציאות כמו מים לא אכזב. וזהו שנא' לא איש אל ויכזב וב"א ויתנחם כי לפעמים אם א' מבטיח לחבירו ואינו עושה הוא בסיבת שני דברי' א' שנפסק כוחו כגון שהבטיח להלוות לו ואח"כ ירד מנכסיו השני שחוזר ממחשבתו והנה במלאך אף שאין שייך בו התנחמות מ"מ שייך ביה פסיקת כח כמו בשעת חורבן שהחליפו שר של אש לשל מים ושל מים לשל אש ובאדם שייך ג"כ התנחמות. וזהו שאמר לא איש אל ויכזב שהוא ג"כ נא' על המלאך ויכזב שיהיה שייך בו ח"ו פסיקת כח. ולא ב"א ויתנחם שיהי' שייך בו ח"ו התנחמות. וזהו שאמר ר' יהושע לסבי דבי אתונא הי ניהו מילי דכדיבא. כלומר עתיד הוא שיופסק: