מילי דאגדתא ושו"ת סא

השמים והמזלות היה גדולה מאוד כמו שמצינו שאשכול אחד היה משקלו ק"כ אבנים מה שאין כן כשארץ ישראל ביד האומות נתמעטו לאין ערך ובודאי כשיחזיר לישראל בעת הגאולה ודאי שיהיה פירותיה כבראשונה וממילא ניכר מזה צדקת ישראל. ועל זה אמר שונים וארץ נוגעין בעדותן כלומר אין בזה צידוק הדין כי יאמרו האומות ששפע השינים והארץ תלוי בתורה והאומות אומרים תנה לנו מראש ונעשנה ואם כן אין בזה צידוק הדין ולזה אמר יבואו מהן ויעידו. פירוש לכך צריך דבר מפורסם שיראו צדקת הנשארים לעין כל כי יסבלו יסורים קשין ומרים ולא יסוגו אחור מאמונתם וכמו שאמר מה דודך מדוד עיין שם. ויעידו בעצמם כמו שהעיד נמרוד על אברהם ונבוכדנצר על חנניא מישאל ועזריה יבזה יהיה צידוק הדין גדול וממילא יזכו גם כן למתנות רבות כמו שאמרו שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן על ידי יסורין משא"כ במצרים לא היה צריך צידוק הדין כי לא נענשו המצרים רק בדבר אשר זדו עליהם. ומה שאמר יבא בלדד השוחי וכולו. פירוש כי הם יעידו על איוב כי איוב שהיה מחסידי עכו"ם וכשבאו עליו יסורין התריס כלפי מעלה וביקש להפוך קערה על פיה מה שאין כן ישראל נהרגין ונצלבין ונשרפין על קדושת שמו יתברך ועומדין באמונתם ובזה יראו ההפרש שבין צדיקי ישראל לצדיקי עכו"ם ויהיה צידוק הדין גדול

שם אומרים לפניו רבונו של עולם תנה לנו מראש ונעשנה וכולי. אלא אף על פי כן מצוה אחת יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכתו בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חונה כתקופת תמוז ומיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא. ובביאור הדברים נראה כי הטעם של סוכה שהוא ב' דפנות וג' אפילו טפח כי ד' מסכים יש רעש אש ערפל נוגה ומשה לא היה נגש רק עד הערפל כדכתיב ומשה נגש עד הערפל כמבואר באלשיך חבקוק ג' ולא היה למשה רק הגשה בשלישית. וסוכה רמז לענני כבוד כידוע ולכך עושין שני שלימות והשלישי רק משהו לרמז כי אי אפשר להגיע רק משהו לשלישית אפילו למשה ולזה כיון הש"ס כי ישראל בעת שהקדוש ברוך הוא משפיע עליהן ההשגחה מסתירין פניהם כדכתיב במשה ויסתר משה פניו וכמו שהאריך בזה הרמב"ם במ"נ אמר שהב"ה מוציא חמה מנרתיקה. פירוש שישפיע ההשגחה הגדולה וישראל כשבאין להשיג עושין מסכים גדולים כי יראין לצאת חוץ מגדרם כמו שאמרו חז"ל משה מחיצה לעצמו אהרן מחיצה לעצמו ישראל מחיצה לעצמן

שם חלילה לך מהמית צדיק עם רשע חולין הוא לך. ולא והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור. והקשה המהרש"א דמה ענין קושיא זו להא דאמר חולין הוא לך. ונלע"ד לתרץ דהנה רש"י בפ' משפטים בקרא דנקי וצדיק אל תהרוג דיכול יצא מב"ד זכאי וראו חוב שיחזירו אותו ת"ל צדיק אל תהרוג וזה כבר צדיק יצא מפי בית דין כי לא אצדיק רשע דהרבה שלוחי' למקו' עיי"ש בשינוי לשון. היוצא לנו מזה שמצינו צדיק לפעמי' כשהוא צדיק בעיני הבריות. ולפי זה אתי שפיר דבלאו הא דחולין הוא לך לא הוי קשיא קראי אהדדי דיש לומר דקרא והכרתי ממך צדיק ורשע היינו צדיק בעיני הבריות אף שהוא חייב בדין השם יתברך אבל השתא דמפרש חלילה חולין הוא לך קשה שפיר דלשון חלילה משמע שעול הוא נגדו יתברך