מלחמת השם על יומא א.

כתוב בספר המאור והוי יודע כי בעלי הקרובו"ת שהכניסו בפיוטיהם וכו' טעו כולם ולא הבינו כי הפייסות וכו' לשאר ימות השנה ולא ביוה"כ לפי שכל עבודת יוה"כ אינה כשירה אלא בכ"ג: אמר הכותב גם בעיני יפלא אבל אף בסדר עבודת הבבלי אשר מימי רבותינו כתוב בו פייסות וכן בדברי הפייט הראשון ר"א ברבי קליר ובקרובות הגאונים וחכמי הישיבות ורבני ספרד האחרונים ז"ל ואי אפשר שיטעו כל רבותינו ואבותינו ולבעל המאור הזה לבדו נתנה חכמה ואין לזרים אתו ונתתי לבי לדרוש ולתור היאך שנו זה הפ' בסדר יומא שהוא אמור על הסדר והכא בזה הפ' אין בו דבר מסדר היום כלל ועוד היאך שנו אותו סתם ולא פירשו שהדברים אמורים בשאר הימים חוץ מן יוה"כ ולפיכך נראה לי כי יש שם פייסות לעולם ואפילו ביוה"כ והם שנויות במשנתינו ואכתוב הענין בכאן שאע"פ שאינו מדרך הספ' אין ספק שהפייס הראשון שהוא תרומת הדשן הואיל והוא כשר קודם חצות אינו עבודת יוה"כ אלא עבודת לילה ואינו בכ"ג כלל שלא נתנו לכ"ג אלא עבודת היום ואל ישבש עליך דעתך מה שאמרו בפ' קמא ביוה"כ דאיכא חולשא דכ"ג עבדינן מחצות שכך פירושו מתוך שהעבודות המוטלות על כ"ג מרובות תרמינן מחצות כדי שלא יאירו פני המזרח ונהיה עדיין צריכין לתרום המזבח ונמצא טרחו של כ"ג מתרבה שהעבודות יהיו תכיפות עליו לפיכך תורמין קודם לכן ולכשיאיר המזרח מיד נוריד כ"ג לבית הטבילה ולא יהא היום קצר והמלאכה מרובה ומי שזכה בתרומת הדשן זכה בסידור מערכה ובשני גזירי עצים וראיה לדבר שהרי לא שנו בסדר יומא כ"ג עד שהאיר פני המזרח והורידוהו לבית הטבילה לקרוץ את התמיד והרי סדור מערכה ותרומת הדשן קודם לכן היו ועוד שאם היה כהן גדול תורם הדשן א"כ כבר היה צריך לטבול ולקדש וללבוש בגדי זהב כדתנן בתמיד מי שהוא רוצה לתרום את המזבח יורד וטובל ותנן נמי התם קדש ידיו ורגליו מן הכיור נטל מתתת הכסף וכו' וקי"ל נמי כר"י דאמר בעיא בגדים ואם אתה אומר תרומת הדשן בכ"ג נפישי להו טבילות וקדושין ועוד כשבא לקרוץ את התמיד למה הוא טובל ומקדש והרי כבר טבל לתרומת הדשן ולסדור מערכה והיאך שנינו הביאו לו בגדי זהב והרי הוא לבוש אותן מחצות וא"ת כיון דגמירי ה' טבילות ועשרה קדושין ביום ולא בלילה א"כ מטונך שהרי הודית שאין אלו העבודות מסדר היום שהוא צריך כ"ג ועוד דהא מוכח בהדיא בפ' אמר להם הממונה דכשטובל לקרוץ את התמיד בגדי חול הוא פושנו ומש"ה לא בעי קדוש אפשיטה ש"מ שלא תרם הדשן ולא סדר המערכה אלא שאר הכהנים תרמו וזהו הפייס הראשון הפייס השני רוב בעלי הקרובות פירשוהו ואמרו בו מי מדשן מזבח הפנימי ומי מדשן את המנורה ולא כתבו בו מי השוחט ולא מי זורק ולא מי מעלה איברים לכבש מפני ששחיטת התמיד אע"פ שלא מצינו שחיטה שפסולה אפי' בזר מ"מ אינה נעשית אלא בכ"ג שהוא מסדר היום ואצ"ל זריקה והעלאה שאינן כשירות אלא בו שאין להם פייס כלל ומי שאין עיניו תרוטות יראה מזה שהבינו הראשונים העבודות שהן בכ"ג ונזהרו מהן ולא שמו להן פייס אבל דישון מזבת הפנימי אינה עבודת יום אלא עבודת לילה דומיא דהרמת דשן בחיצון והא דאמרינן בגמ' סידור שני גזירי עצים קודם לדישון מזבת פנימי דאע"ג דהכא כתיב בבקר בבקר והכא כתיב בבקר לאו דלגבי דישון גופיה כתיב בבקר בבקר אלא מדאמר רחמנא בבקר בבקר הקטר ואין הקטרה אלא א"כ דשן תחלה קודם לכן כמאן דכתיב ביה בבקר בבקר דמי שלא לאחר אבל להקדים כל זמן שהוא מקדימו הרי זה זריז אלא מפני שהיא עבודה קלה לא רצו חכמים להטריח עליה לדשן בלילה והתקינו שתהא נעשית ביום ומשהאיר המזרח כיון שהגיע זמן העבודות הקדימו העבודות למכשירין ואחרו דישון מזבח הפנימי שהוא מכשיר כדאיתא בגמרא בפ' אמר להם הממונה ועוד שעיקר דישון נראה שהוא מדבריהם שאין לו עיקר מן התורה ומ"מ אין ספק שהוא בכהן הדיוט וצריך לפייס וה"ה והיא הראיה שפרשנו למעלה שאם היה כ"ג מדשן ע"כ צריך היה לדשן קודם שיקרוץ את התמיד דהא אביי מסדר מערכה ואמר דדישון מזבח הפנימי קודם לתמיד וא"כ היאך שנינו הורידו כ"ג לבית הטבילה לבש בגדי זהב וקדש ידיו ורגליו הביאו לו את התמיד וקרצו והלא כשעלה ונסתפג וקדש ידיו ורגליו היה צריך ליכנס לפנים ולדשן ולחלוף בגדים אחרים משום שבגדים שבשל בהן את הקדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו ואח"כ יקרוץ את התמיד וא"ת לא אמר אביי שיקדום דישון מזבח הפנימי אלא לדם התמיד אבל לא לשחיטתו אל תטעה בזה דדם התמיד טעמא מאי משום דכתיב ביה בדישון תרי בבקר בבקר וחד דאייתינן ליה מדרשא כדמפורש בגמרא ובתמיד לא כתיב ביה אלא את הכבש האחד תעשה בבקר וחד דרשא ויקדום דבר שכתוב בו שלשה בבקר לדבר שאין כתוב אלא שנים ומעתה אתה דן דין זה אף לשחיטת התמיד דהא לא כתיב ביה אלא ההוא בבקר דאת הכבש האחד תעשה בבקר שא"א להוציא שחיטה מכללו אלא ע"כ דישון מזבח הפנימי קודם לשחיטת התמיד ובכלל דם התמיד הוא וכן פי' רבינו שלמה ז"ל לדם התמיד לשחיטתו של תמיד ולזריקתו ועוד יהיבנא לך לכולי טעותך לדבריך צריך כ"ג לקרוץ את התמיד ואח"כ ידשן מזבח הפנימי ואח"כ יזרוק את הדם וא"כ היאך שנינו קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו קבל את הדם וזרקו [ואח"כ] נכנס להקטיר (ואח"כ ובין) [והא בין] קבלה לזריקה צריך ליכנס אל המזבח הפנימי * נראה שצ"ל ועוד שאם כדברי ב"ה היה צריך ליתן לכ"ג כו'. ועוד שאדרבה היה צריך ליכנס ליתן את הדם לממרס כדי שלא יקרוש בעוד שהוא נכנס לפנים לדשן ולא שנו אלא לגבי דם הפר וזו ראיה גמורה שדשון מזבח הפנימי היה בכהן הדיוט אבל כ"ג תיכף שעולה מטבילתו הביאו לו את התמיד וקורצו והיא עבודה ראשונה של כ"ג והיא התכופה לטבילתו וכן כתב ה"ר משה בר מיימון הספרדי ז"ל שתרומת הדשן וסידור המערכה ודישון המזבח מפייסין היו להם כדרך שעושין בכל יום ועל הסדר האמור בכל יום וכן דישון המנורה כשר בכל כהן והוא הסרת הפתילות שכבו וכל השמן שבנר כדאמרי' במנחות נר שכבה נתדשן השמן ונתדשנה הפתילה ומקנחן בספוג חוץ מנר מערבי שהוא מוצא אותו דולק ומניחו דולק ואם כבה מדשנו ודישון זה של מנורה דומה לדישון מזבח הפנימי וה"ה והוא הטעם שמפני שאינה עבודה אלא מכשירי עבודה מפני כך לא הצריכן הכתוב לכ"ג וכ"ג נותן בהן שמן אחר ופתילות אחרות ואם כבה נר מערבי מדליקו ממזבח החיצון והיינו אש דמנורה דאמרי' בשלהי פ' טרף שלא יהא אלא ממזבח החיצון ותנן נמי בתמיד מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה ותניא בספרי יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהיו דולקים לעולם ת"ל מערב עד בקר אי מערב עד בקר יכבה ת"ל לפני ה' תמיד הא כיצד יאירו ז' הנרות מערב עד בקר לפני ה' תמיד שיהא נר מערבי תדיר שממנו מדליקין את המנורה בין הערבים וזהו הטבת הנרות של שחר כדתנן בתמיד של בין הערבים ולהיטיב את הנרות שהוא הדלקה שמדליקין כולן שנינו בפרק אמר להם הממונה נכנס להקטיר את הקטורת ולהיטיב את הנרות דאלמא אינה אלא בכ"ג וכן מפורש בסדר הקרובות שכ"ג מטיב את הנרות אלא שרבינו שלמה ז"ל מפרש דהטבה זו של שחר היינו דישון ואם תשאל מפני מה לא אמרו שידשן כ"ג מאחר שהוא מטיב כמו שעושין בכל יום שהמדשן הוא מטיב כדאיתא בסדר התמיד אין זו שאלה שלא דיו מה שהטילה עליו תורה אלא שנטיל עליו עבודות אחרות ועוד שיהיה צריך לבגדי זהב אחרים כדתניא דבי ר"י בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו לפיכך היה דשן המנורה בכהן הדיוט כדישון מזבח הפנימי וזהו הפייס השני הפייס השלישי חדשים לקטרת אבל לא להקטרת הקטרת עצמו שהרי שנינו נכנס להקטיר ג"כ כתבו בעלי הקרובות שהכ"ג מקטיר ומטיב אלא לסייעו שהוא זוכה במחתה כדתנן בסדר התמיד מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש הזבח ופנה הגחלים וכו' והוא בכלל משנתינו דקתני חדשים לקטרת כלומר להקטרה עצמה ולמחתה והיא עצמה מעשרת אע"פ שאין זו עיקר הקטרה כדמפורש בירושלמי אמר רבי חנינא מעולם לא הפיס אדם לקטרת ושנה אמר רבי יוסי מתני' אמרה כן חדשים לקטרת באו והפיסו אמר ר' חנינא מתניתא אמרה כן מי שזכה לקטרת אומר לזה שעל ימינו אף אתה למחתה נמצאת אומר שני כהנים מתברכין בכל פעם ואפילו לרבי יהודה דאמר לא היה פייס במחתה בזה מודה דעד כאן לא קאמר רבי יהודה הכי אלא בשאר ימות השנה אבל ביום הכפורים מתוך שכל העבודות בכהן גדול חביבה עליהן ואם לא יפייסו לה לעצמה אתי לאינצויי ועוד שרבי יהודה יחיד הוא ורבנן סברי פייס היה במחתה ומתני' דתמיד כותיה ואע"פ שבקטרת שלפני לפנים כהן גדול עצמו מכניס אף את המחתה וחותה התם מתוך שאין אחר יכול להכנס שם אף הוא חותה אבל כאן אחר חותה ונכנס עמו במחתה ומניח על המזבח הפנימי ויוצא לו כשאר הימים והכי נמי תניא בתוספתא בכל יום שני כהנים נכנסים אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטרת שלפני לפנים אבל בקטרת של מזבח החיצון הרי הוא כקטרת של כל ימות השנה ומתני' נמי דיקא דלא קתני הכי אלא לקטרת שלפני ולפנים הפייס הרביעי מי מעלה איברים מן הכבש למזבח הם האיברים שניתותרו מערב יום הכפורים שסודרים אותם על המערכה הרביעית של איברים ופדרים כדברי ר' מאיר ואפילו למ"ד של חול אינן קרבים ביום הכפורים משכחת לה בשל אחר השבת דחלבי שבת קרבים ביום הכפורים והעלאה זו עבודת לילה היא או סוף של יום שעבר ואינה מסדר היום והיא צריכה פייס כדמפורש והרי אברים ופדרים דעבודת לילה היא ותקינו ליה רבנן פייסא ומההיא נמי שמעינן דהא דתנן מי מעלה איברים וכו' בין על איברי תמיד של שחר בין על איברים שלא נתעכלו מבערב היא ומעתה נמצינו למדים שכל זה הפרק בסדר יום הכפורים נשנה שאף בו ביום היו ד' פייסות אלו אלא שכלל בהן אף הפייסות של שאר ימות השנה לפי שרצה לפרש כל הפייסות שמאחר שהוא מפרש והולך לקמן בשאר הפרקים כל העבודות שכהן גדול עובד בו ביום מאלינו נמצינו למדים איזה מהם ביום הכפורים ואיזה מהן בשאר הימים ואל מלך יושב על כסא רחמים יזכנו לראות בבנין בית עולמים ואז תדע דברי מי קיימים: