מלחמת השם על יבמות ט.

ועוד כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות וכו' ולי נראה הפירוק הנכון כך וכו' א"נ היכא דחזו אינהו מכתבא נמי מפי כתבן הוא: אמר הכותב זרוק חוטרא אאוירא אעיקרא קאי שזה הפירוק יצא מכלל פירוקו של רבינו ז"ל וחוזר אליו שא"כ למה לא תקנו זמן בקדושין ולנחיה גביה עדים ולייתו כתבא לגבי דינא ונדון בו מפי כתבו שהרי אם תקנו זמן בקדושין מדעת שניהם הוא כותבו או מדעת מקדש והרי ניתן ליכתב הזמן כשם שניתן לכתוב השטר עצמו ואם יאמר גזרה גזרו בה שמא יעידו על פה מפי כתבם אינו כלום שאין לגזור על העדים שמא יעידו שקר שהרי אנו שואלין אותם אם מפיהם אם מפי כתבן וכי אין העדים עשויים לכתוב כן אף בשאר עדיות ומעידין והוא שזוכרין אלא צריך הוא לפי' רבינו הגדול ז"ל שכיון שאין הזמן הכתוב בשטר עושה מעשה שטר אלא ביוצא מתחת ידי עדים מפי כתבם הוא ואע"פ שודאי יצא מתחת ידם בשקדש בו את האשה ואחר כך הפקידתו אצלם אין זה דומה לשטר שביד שליש דכיון דברשות אחרים אינו משמש כלום אלא אהימנותא דעדים סמכי' וברשותן של עדים הוא צריך להיות מונח אינו אלא כשטר משמוש שכתבוהו עדים לדוכרון פתגמי דהוי באנפייהו וזהו פירוש לפירושו של רבינו ז"ל ולפיכך אמרו בגמרא היכי נעביד לנחיה גבי דידה או גבי דידיה מה הועילו חכמים בתקנתן מחקי ליה לנחיה גבי עדים אי דדכירי ליתו לסהדו מפיהם אלא להכי אמרי' דמהני להו זמן דזימנין דלא דכירי ואתו ומסהדי הא לאו עדות הוא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבן בין שמעידין הם מפי כתבן בין שהביאו כתבם לדון על פיו וכיוצא בזה שנו בתוספתא יפה כח שטר מכח עדים וכח עדים מכח שטר יפה כח עדים שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני תנשא אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני לא תנשא אשתו אם אמרו מה שכתוב בשטר זה שמענו ושכחנו תנשא אשתו כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה והולך אפילו לאחר מאה שנה ופירשו בירושלמי לא תנשא אשתו מפני שהוא מפי כתבן והתם נמי לא ניתן לכתוב שאם למסור לאשה אמרו לה מת בעלך והיא נשאת על פי עצמה ואין לזכרון עדות לעצמן אין ללמוד ממנו לפיכך לא נתנו חכמים כתיבה לדבר: