מלחמת השם על יבמות ח.

כתוב בספר המאור מתני' שלשה אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות וכו' עד ואנן נמי נקיטינן לחומרא: אמר הכותב אלו דברי רש"י ז"ל ודברים נכונים הם לענין פירוש השמועה אבל מה שהוציא ממנו בעל המאור לפסק הלכה הוא והרב רבי אפרים ז"ל לחוש לדברי רב אשי כתריצתא דרבי ירמיה דנשואין הראשונים מפילין אינו כלום שאפילו לרי' ירמיה כת"ק דפירקין קמא קי"ל דאמר מיתה מפלת דסוגיין בכולהו תנאי ואמוראי הכי והך סוגיא דספק גירושין נמי כמאן דאמר מיתה מפלת אזלא וכן הא דתנן בפרק אלמנה לכ"ג נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואינו ידוע אי זו מת ראשון צרתה חולצת ולא מתייבמת וא"ת נשואין הראשונים מפילין אף מחליצה פטורה כדאיתא בפרק ב"ש וכיון דהני תנאים סברי מיתה מפלת אפילו תימא תנא דארבעה אחים סבר נשואין הראשונים מפילין חדא מקמי תרתי סמינן בכל מקום ועוד דאי אמרת נשואין הראשונים מפילין המגרש את אשתו והחזירה ומת אסורה אלמא תנן מותרת ליבם וכ"ת התם משום שלפי נשואין הראשונים הותרה ונאסרה וחזרה והותרה הא אמרינן בפרק החולץ דכיון דבשעת נפילה לא חזיא לא מיקרי יבמה שהותרה ונאסרה שתחזור להיתירה הראשון כלומר שכשנאסרה נאסרה איסור גמור וכשהותרה דהיינו בשעת נשואין לא חזיא לגמרי שעכשיו אין אני קורא בה יבמה יבא עליה והא תלמוד היה נשוי נכרית ונשא אחות אשה ומתה אסורה לדברי האומר שנשואין הראשונים מפילין דלא מוקמינן מתני' דפ"ק בהכי כ"ש למאן דאמר לא אמרי' הותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזיר להיתירה הראשון שאם היה הלכה נשואין הראשונים מפילין המגרש את אשתו והחזירה אסורה ליבם והא דאתמר בפרק החולץ עד כאן לא אמרו רבנן התם דמנפילה ואילך לא אתסר הכי קאמר דטעמייהו דרבנן משום דס"ל מיתה מפלת אבל למ"ד נשואין הראשונים מפילין הא אתסר מקמי נפילה ורבא ורב אשי גופייהו נאדו מלאוקומי אפי' לר' אליעזר דיחידאה הוא בסברא דנשואין הראשונים מפילין ועוד דלא חזינא ליה לרב (אסי) [אשי] דמתרץ להו למתני' כתרצתא דרבי ירמיה והא דדייקי' בגמרא טעמא דגרש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גרש אסורה לפום טעמא דמתני' דייקינן דמתני' ודאי נשואין הראשונים מפילין קתני או משום דהכי ס"ל להאי תנא אי משום דזו וא"צ לומר זו קתני דקאמר תנא זו שאינה צרת ערוה בשעת מיתה מותרת ואצ"ל זו שאפי' בשעת נשואין הראשונים לא נעשו צרות ומש"ה דייקינן טעמא דגרש ואחר כך מת אצ"ל שמותרת אבל מת ואח"כ גרש אם אתה הולך אחר נשואין הראשונים אסורה ואין לה היתר אלא כשתמצא לומר מיתה מפלת הילכך מתניתין דקתני אצ"ל זו שאינן צרות אפי' בנשואין הראשונים ליתא במת ואח"כ גרש וש"מ יש זיקה מיהו אע"ג דמתני' דוקא קתני גרש ואח"כ מת משום טעמא דפרשי' זו היה קשיא ליה לרבא דכיון דאפילו מת וכנס וגרש מותרת ברישא דבפ"ק אף ע"ג דקתני הכא אצ"ל זו לא מיתני ליה מיעוטא דזו היא אלא לאיסורא ממש ולהכי מוקי לה למעוטי מת בלא גרש וזה דרך נכון הילכך לא מדחיא תריצתא דרבא מדרב אשי וכ"ש מתניתין קמייתא דפ"ק דליכא דמפיק לה מהלכתא ואין כאן בית מיחוש: