מלחמת השם על סוכה ז

ועוד והא דתנן תקרה שאין עליה מעזיבה וכו' בין לרב בין לשמואל בנסרים שיש בהם ד' טפחים עסקינן וכו' עד ולא היה לו לכתוב מה שכתב וכו' וזו היא כשגגה: אמר הכותב אני חוכך בדברי רבינו בהלכות הללו מתשובות הרב ר' אברהם שאמר הלכה כר"מ בגזירותיו ואליבא דרב אלא שהכל עולה לפסק אחד אבל תשובת בעל המאור אינה כלום שאפי' לפי הפי' הזה שכתב יפה אמר רבינו הגדול ז"ל דאנן בגמ' הכי קאמרי' אלא לשמואל במאי פליגי כלומר דהא בגזירת תקרה ודאי לא פליגי ומפרקינן בבטולי תקרה מתורת תעשה ולא מן העשוי מר סבר בהכי בטלה ומר סבר בהכי בטלה ודכ"ע מגזירת תקרה בטלה לה מיד כיון שמחזר עליה לבטלה אלא בתעשה ולא מן העשוי פליגי וזהו הטעם שכתבו רבינו הגדול ז"ל ולא לומר שאם לא משום תעשה ולא מן העשוי יהא מותר לסכך בהן אלא לומר שזהו עיקר מחלקותם ולמדנו ממנו שני דברים שמשנתנו בשלא עשאה לשם סוכה אלא לשם בית שהיא פסולה דאורייתא ואעפ"כ במפקפק או בנוטל סגיא ולמדנו שישנה אפי' בנסרים שאין בהם ד' זה כתבתי לפי שיטתו של בעל המאור ז"ל ולומר שדברי רבינו ז"ל כדעתו עולים הם כהוגן מ"ע אבל לפי הנראה מוחלפת היא השיטה בפירושה שאם משנתנו בנסרים שיש בהן ד' לר' יהודה ולרב וכן לר' חייא בר אבא א"ר יוחנן דכולהו סברי דבגזירת תקרה פליגי אמאי סגי בנוטל אחת מבינתים לב"ש ולר"מ דאית להו גזירת תקרה והא סכך פסול הוא ופוסל באמצע בד' להך לישנא דאמרי' לקמן באמצע בד' והא ליכא לאוקומא כדאוקימנא לההיא ברייתא דקתני מודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם וכשרה דהכא אחת מבינתים קתני ואפי' להך לישנא אחריתי דאמר רב בין באמצע בין מן הצד בד' אמות מ"מ שנינו בד' שהישן תחתיו לא יצא ידי חובתו ובמתני' משמע לב"ש ולר"מ דבנוטל אחת מבינתים תהא כולה כשרה ולא שתהא סוכתו חציה פסולה והוא צריך לצמצם עצמו בין נסר לנסר ויהיה צריך לדקדק בפרוץ כעומד ובמעדיף וליתן שתי וערב אלא ודאי תקנתן של ב"ש ור"מ בנוטל בתיקונו של ר' יהודה בין במפקפק בין בנוטל ועוד מנא לן בגמ' דבנסרים שיש בהם ד' עסקינן כי היכי דתיקשי לשמואל לימא שמואל הכא בנסרים שמג' ועד ד' היא ור' יהודה הוא דקאמר ליה לר"מ אמאי קאמרת בהני נסרים משום גזירת תקרה האי סברא לב"ש היא דאית להו וב"ה לית להו דאינהו ודאי לא פליגי בפחות מג' דקנים בעלמא נינהו ובד' מודינא לך דאפי' ב"ה גזרי אוקימתא דמתני' לשמואל כאוקמתין לרב אתי שפיר ומה שאמרו שאין תקרה פחות מד' אינו נכון שהרי אפשר לעשותה מפחות מד' ואין זה דבר שאינו מצוי עד שלא נעמוד משנתנו בכך ולא עוד אלא שאין התקרה ידועה בשיעור הנסרים ויש שאינה עשויה בנסרים כלל אלא בקנים לפי המקום וזה מפורש בפ' הבית והעליה דאמרי' התם מאי תקרה ר' יוסי בר' חנינא אמר קנים וסנאים ויסטני אמר משום ר"ש בן לקיש לווחין ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה אלמא אין כל תקרה בנסרים שיש בהן ד' אלא אף בקנים ועוד שאין הטעם מחוור שיהא אסור לסכך בהם לכתחלה ובשעשאה לשם בית והוא מפקפק מעט תהא כשרה דהא אכתי איכא למיגזר משום הנכנסין והיוצאין שלא יאמרו מסככין בנסרים או תקרה כשרה לסוכה ואין כל העולם תלוי בזה הסיכוך בלבד שתי סוכות של נסרים לפני' ושתיהם בשיש בהן ד' היאך תהא זו כשרה וזו פסולה שנעשית כולה לשם סוכה פסולה ושעשה בה דבר מועט לשם סוכה כשרה ולא אמרו בחבילי עצים וחבילי זרדין שהעלם ליבשן ונמלך עליהם לסיכוך שיהיו כשרות בנענוע בלא היתר אגדן מפני שמחזר עליהן לעשות בהן מעשה אלא הכי פירושה דשמעתא דהכא תקרה סתם קתני דבעי מוקי לה בארבעה ודבעי מוקי לה בשאין בהן ד' ודבעי מוקי לה בכולהו ולא דייקינן בגמ' בהכי דבכל חד וחד לפום סבריה מתוקמא ליה שפיר אלא מעיקרא אפי' תהוי נמי בשאין בהם ד' אפ"ה דייקינן עלה בשלמא טעמיה דב"ה משום תעשה ולא מן העשוי לחודיה אלא ב"ש מאי טעמייהו ואיתוקם משום גזירת תקרה כלומר דהואיל ותהא תקרה גמורה גזרו עליה שמא ימלך וישב עליה בלא פקפוק או שלא יאמרו תקרה כשירה לסיכוך וה"ק אע"פ שמפקפק ודכ"ע הרי הוא לאחר תקנות הללו כאלו סיכך בהם לכתחלה הלכך לב"ה אפי' בנסרים שיש בהם ד' ולב"ש בנסרים שאין בהן ד' דוקא וכיון דקאמרינן השתא דבכל הנראית כתקרה בין בישנה שאין בה ד' בין בחדשה שיש בה ד' ר"מ אית ליה גזירה משום תקרה עצמה ור' יהודה לית ליה לפום הכי דייקינן למה לי לאשמועינן בישנה ולמה לי לאשמועינן בחדשה ופריק ר' יהודה הוא דקא"ל לר"מ וכו' ולפום הכי בעיא לשמואל דאמר דכ"ע אית להו גזירת תקרה בנסרים שיש בהן ד' היכי א"ל ר' יהודה הך סברא דב"ש היא דאיהו נמי אית ליה גזירת תקרה אלא דבמסכך בנסרים שאין בהם ד' סבר כיון דלית בהו שיעור מקום לא גזרינן והכא היכי פליגי בגזירת תקרה הישנה ופריק בבטולי תקרה קא מיפלגי כלומר דכ"ע תקרה ישנה כיון שהיא תקרה גמורה עשויה בבית ממש צריכה ביטול שיעקר ממנה שם תקרה לגמרי כל זמן שלא ביטל אותה יש בה משום תעשה ולא מן העשוי כטעמא דשמואל גופיה דלא אמרי' פסיקתה זו היא עשייתה אלא בעינן מעשה ניכר ובביטול זה פליגי מר סבר בביטול תקרה זו שפסולה משום תעשה ולא מן העשוי ואית ביה נמי משום גזירת תקרה פליגי מ"ס בטולי תקרה שתצא מתורת פסול שלה בנוטל אחת מבינתים סגיא דאתעביד בה מעשה רבה ובטל ממנה שם תקרה שעליה ולב"ה או מפקפק או נוטל כל דאפיק מינה תעשה ולא מן העשוי מבטל לה ומכשר להו. נוסחא ישנה בתקוני תקרה קא מיפלגי וכו' וגם זה הלשון סיוע לדברינו: