מלחמת השם על סוכה ג

ומה שכתב עוד וכן ההיא דמי שהיה ראשו ורובו בסוכה וכו' עד וקי"ל דבתרתי פליגי. זו אינה תשובה דטעמא דב"ש בסוכה קטנה נמי משום הכי הוא משום שמא יביא שולחן וימשך אחריו וכל שכן הוא דכיון שאין לו מקום בסוכתו להניח בו שולחנו פסולה שאם מניחו בחוצה לה ימשך אחר שולחנו אפי' לישן ולשנן ולטייל בה או לאכול ופתו בידו פסולה שכל שאינה ראויה לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה והא דפליגי בתרתי גדולה להודיעך כחן דב"ש קטנה להודיעך כחן דב"ה ומיהו תרוייהו משום שמא ימשך ואביי דאוקמה בשיטה סבר דבסוכה קטנה בלחוד פליגי וטעמא משום דירת קבע אבל אנן מכיון דאשכחן דאפי' בסוכה גדולה פליגי ומשום גזירה ממילא אבטילה לה שיטה דאביי בהא ואם לא פירש רבינו ז"ל כן לא מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש דסוגיין כב"ש בסוכה קטנה ואתוקמא בשיטה ומה שהשיב בעל המאור ז"ל דאע"ג דכל הני תנאי טעמייהו משום דבעיא סוכה דירת קבע איכא מינייהו כהלכתא ואיכא מינייהו דלא כהלכתא לפי שיש לקביעות סוכה דרכים רבים וכל חד מהני תנאי איכא למימר דלא ס"ל דחבריה התיר בזה קשר של קיימא המקובל והמוסכם מן הגאונים שבכל מקום שאמרו בתלמוד כולהו סבירא להו אע"פ שאינן כולם שוין לגמרי וכל חד איכא למימר דלא ס"ל דחבריה אפ"ה שיטה מקריא ולית הלכתא כחד מינייהו וכך אמרו בהדיא דגרסי' בפ' האשה [רבה] רבה [בר] רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר"מ ור"מ כר"א בן יעקב ור"א בן יעקב כר"ע כולהו ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואלו אינן שוין ודרכים רבים להם דר' ינאי ור' חייא לא אמרוה אלא בפירות שישנן בעולם לגמרי אלא שלא הביאן לו האריס עדיין ור"א בן יעקב אמרה בכגון שחת ואגם כדאיתא במס' קדושין ור"מ אמרה בכל פירות דקל ואע"פ שלא באו לעולס כלל וכן בההיא דאמרי' בפ' המוכר את הספינה ר"א ורשב"ג ור"מ ור' נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירא להו כל דמזבין איניש איהו וכל תשמישתיה זבין והני ודאי לאו כל חד מינייהו אית ליה דחבריה דהא לרשב"ג סנטר מכור דהוא גברא וליכא מינייהו מאן דמטפי כולי האי דר"מ לא אמר אלא בכגון תשמישי כרם דמנחן בגויה כגון אבני דמשפיאן ור"א לא אמר אלא המוכר בית הבד מכר את הקורה ופריש טעמא לפי שלא נקרא בית הבד אלא על שם קורה וכד מעיינת בהו ליכא מינייהו חד דודאי שוי לחבריה לגמרי אלא ר' נתן וסומכוס ואפ"ה אמרו כולהו רבנן דשיטה נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו וכן בפ' ר"ג ביבמות ר"ג ור"ש ובן עזאי ור' נחמיה כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין גמור וכו' והתם בהדיא פליגי אהדדי ובנין אב שבכולם שממנה למדו הגאונים ז"ל לומר שאין הלכה כשיטה בפ' איזהו נשך דאמרי' ודלמא רב עיליש טובל עמו בציר הוה ואמר רב נחמן הלכה כר' יהודה והלכה כר' יוסי והלכה כרשב"ג א"ל שיטה איתמר דאי לא תימא הכי כלכה הלכה למה לי [ולימא] הלכה כר' יהודה דמיקל בכולהו אלא ש"מ שיטה איתמר והא הכא דלאו כולהו ודאי אית להו דהדדי ור' יהודה מיקל מכולהו וכולהו לא מקילי כולי האי ואפ"ה מקריא שיטה וקבלו הגאונים ז"ל בפירושא שאין הלכה לעולם כחד מינייהו וה"ר שמואל רומרוגי ז"ל כתב שם בבתרא דבכל מקום שאמרו בתלמוד כולהו סבירא להו הכי והכי צריך לפרש שאינן שוין בדיניהן ולא מודים זה לזה ולפיכך לא אמרו בגמ' דבר אחד ודברים נראין הם היפך מדברי המאור ז"ל זה וכ"ש שזה שיטה גמורה שהכל שוין בדינא דדירת קבע בעינן בסוכה וקראי בדירת קבע מישתמעי ואע"ג דפליגי דלמר שיעור סוכה בד' אמות ולמר בראשו ורובו ושלחנו וכיוצא בזה הא מלתא אחריתי היא וסברא בעלמא היא דלמר קביעותא בהכי ולמר קביעותא בהכי אבל בדין תורה דסוכה דירת קבע בעינן שוין הן כולם והיא שיטתו של אביי. וכבר הסכימו כל הגאונים שהיו מעולם בזו שהיא שיטה וכל כה"ג לית הלכתא כחד מינייהו אלא דלא סבירא לן כאביי כדברי רבינו הגדול ז"ל אלא שיש מתלמידי רבינו מערערים על מה שכתב ז"ל בפ' הישן דהלכה כב"ש בתרוייהו בגדולה ובקטנה ואומרים דאע"ג דקי"ל כב"ש בסוכה קטנה משום דשכיח למיגזר שמא ימשך אחר שלחנו מאחר שאין מקום בסוכה שימשוך את שלחנו לו אבל בסוכה גדולה כב"ה קי"ל ולא גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו אלא שלחנו הוא מושך לו אבל גדולי הגאונים כך פסקו כדברי רבינו ז"ל ולא חלקו בין גדולה לקטנה שאין הכרעתנו מכרעת במחלוקתו של ב"ש וב"ה הואיל ולא מצינו בגמ' מי שהפריש בין זו לזו אע"פ שנחלקו בשתיהן להודיעך כחן הרי גלו דעתם שאין מפרישין ביניהם ואין לפסול זו ולהכשיר זו אלא או שתיהן פסולות או שתיהן כשרות: