מלחמת השם על סוכה יא.

ועוד והא דתנן מעשה שהביאו לו כו' עד משום דרבא בתרא הוא: אמר הכותב ממה שלא כתב רבינו הגדול ז"ל אנו למדים שאין הלכה כרבא ועיקר הוא שלא הוצרך לומר כן אלא לתרץ מאי דאמרי' התם בכותבת הגסה גדולה מכביצה ובמסקנא דהתם אדחיא לה ואמרי' דפחותה היא מכביצה ומדחיא נמי מדאמרי' הכא דאכילת עראי תרתי תלת ביעי א"נ כדטעים בר בי רב ואזיל לכלה דהוא כביצה או כשתי ביצים ומכיון כביצה פטורה מן הסוכה ממילא אסתלקא קשיא דאתינן עלה התם מהא דתנן וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה אכלו חוץ לסוכה ודייקי' מינה מעיקרא הא כביצה בעי סוכה ולפום הכי הוה קשיא להו התם השתא שתי כותבות בלא גרעינתן לא הוו כביצה ככותבת גסה יותר מכביצה וכיון דאדחיא לה התם והכא אמרי' הא כביצה סוכה היא דלא בעי וכו' ואידחי ליה נמי פירוקא דרבא והדרי' למאי דקס"ד מעיקרא דפירי בעי סוכה וכדסבר רבי ירמיה וטובא מרבנן התם וכפשטא דמתני' דקתני שתי כותבות ולית בהו שיעור סוכה לפום מסקנא דשמעתא הא ג' וארבע כותבות בעי סוכה וכפשטה נמי דברייתא דתני התם א"ר כשהיינו למדים תורה אצל ר"א בן שמוע הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום עראי חוץ לסוכה ולא סמכינן אשנויא דרבא משבש לה ומתרץ בה אימא דהא אדחיא עיקר מימרא. ועוד ת"ר חתן והשושבינין כו' עד והרב אלפסי ז"ל כתב שתי הברייתות ולא הפריש ביניהן: אמר הכותב דברי רבינו ז"ל נכונים בכל מקום שאם הפי' כדברי רבינו שלמה ז"ל לדחותה כתבה אבל אפשר ונראה לפרש דכל ז' קאמרינן וכן בנושא את האלמנה מקום שאין בו משום טרדא דמצוה ואעפ"כ פטורין משום דבעי למיחדא ושכיחא שכרות וקלות ראש בין בבתולה בין כאלמנה כל ימי חופה והני בעו כוונה יתירתא אבל ק"ש אפשר דמכווני דעתייהו בפסוק ראשון וקרו וא"נ לומר בשאר מצות שחייבין הא בחתן כונס את הבתולה לילה הראשון ודאי פטור בין מק"ש בין בתפלה ומכל המצות לקיים דברי ר' יוסי הגלילי אלא שלא חשש (לפטור) [לפרט] חתן באותו לילה לפי שכבר שנינו בלא מחלוקת חתן פטור לילה הראשון ותנן נמי ומעשה בר"ג ולא פליגי הני רבנן עלייהו מדלא מסיימינן הכא בגמ' וזה יותר נכון וכ"כ ה"ר אברהם ז"ל ועיקר שוב מצאתי שנויה כו במקומה בתוספתא דברכות השושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפלה ומן התפילין כל ז' הימים וחייבין בק"ש רבי שילא אמר חתן פטור וכל בני חופה חייבין ומה שאמר שראה בשאלה משמו שפסק כרבנן דפליגי [עליה] דרשב"ג בברכות בחתן אם רצה לקרות ק"ש לילה הראשון קורא והביא סיוע לדבריו מברייתא זו אפשר שרוצה לומר שמכאן יש ללמוד שאע"פ שאין דעתו של חתן מכוין עליו אם רצה לכוין יכול שהרי אנו מחייבין אותו בק"ש אע"פ שפוטרין אותו מתפלה משום טרדא דידיה הלכך אפי' בשעה שהוא פטור משום דטרדא דידיה טרדא דמצוה היא אם רצה קורא ולא אמרי' אנן סהדי דלא מצי מכוין דעתיה כדאמר רשב"ג התם אבל לא מצאנוה לזו בתשובותיו ולפי דעתנו שלא כתבה הוא מעולם וכי מה צורך להביא ראיה שאין הלכה כרשב"ג יחיד אצל רבים ואין לסמוך על התשובות הנמצאות אא"כ הוחזקו: