מלחמת השם על שבועות לא.

ועוד אם איתא אלמא מספקא ליה והא אמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא כר' יוסי דאמר יחלוקו וכו' עד שראיתי לרב ר' משה בר יוסף שפירש כלשון הזה והא אמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא כר' יוסי דאמר יחלוקו אלמא כרב ושמואל סבירא ליה שזו השבועה יש לה עיקר ואע"פ שתקנת חכמים היא זו וכו' עד ומסתייע מעובד' דרב נחמן דאיקלע לסורא ואמר הבו דלא לוסיף עלה אלמא ס"ל דרב ושמואל: אמר הכותב ברבי עד מתי הוא עוקף עלינו את השמועות דהא מלתא קשיא לההוא פירושא והויא תיובתא לגמרי דכיון דרב נחמן אמר הבו דלא לוסיף עלה שמעי' מינה דאיהו ס"ל דשבועה דרבנן לית ליה עיקר כי היכי דנפסוד דמאן דלא מצי למשתבע דאי סלקא דעתך אית ליה עיקר אמאי לא יוסיף עלה והא איתא לדרב ושמואל ואינהו ודאי בכל מחויב שבועה דרבנן ס"ל הכי ור"נ גופיה סבירא ליה גבי חשודין הכי אלמא מוספינן עלה ואמאי לא לוסיף עלה וכי גזירה היא זו שלא נאמר כן אלא במקום זה או הלכה למשה מסיני היא ומאן דחזי סוגיא דשמעתא היכי מצי אמר הכי דהא גבי ערב ואחי קס"ד דלא להוסיף עלה משום מימריה דרב נחמן ואם איתא לדרב ושמואל היכי קא ס"ד למימר הכי אלא ודאי הכי קאמר דרב ושמואל ליתא ומיהו הואיל ונפיק מפומיהו לא לעקרי' לגמרי אלא דלא לוסיף עלה ועוד אם כן הא דרב ושמואל מתני' היא דהא רב נחמן כר' יוסי עבד וקא דיקת מינה דודאי כרב ושמואל ס"ל ורבנן נמי לא פליגא עלייהו בין לדידהו בין לרבותינו שבארץ ישראל וא"כ היכי אכפול בגמרא לדחוייה לדרב ושמואל במיתיבי והיכי אתו אמוראי למעקרה לגמרי והיכי אסיקנא לה בהלכה רופפת והא מתני' היא ועוד דהא להאי פירושה מאן דסבר חזרה שבועה לסיני אפשר דס"ל דר' אבא בדוכתא דהא רב נחמן סבירא כתרויהו וכמו שכתב הרב הזה ז"ל דאיתא לדרב נחמן ולדרב ושמואל ולדר' אבא כל חדא וחדא בדוכתא ואע"פ שחלקו רב ושמואל ור' אבא בפירוש משנתינו בחזרה שבועה למקומה היכן הוא מקום עיקר השבועה מר אלימא ליה שבועתא דרבנן עם חזקה דממונא ומר אלימא ליה שבועתא דאורייתא וזה א"א דהא דאמרי' בגמ' רבותינו שבארץ ישראל ר' אבא ומנא ליה הא דלמא ר' אבא גופיה אלימא ליה שבועה דרבנן עם חזקה דממונא דהא רב ושמואל ס"ל דר' אבא ואפ"ה אמרי' דשבועה דרבנן עם חזקה דממונא עדיפא ומנא ליה שרבותינו שבארץ ישראל ר' אבא מי איכא דלית ליה דר' אבא בנסכא דקא גמרא מינה בחשודים כלום ואי משום דאמרי' בפרק קמא דסנהדרין הכי מהא מלתא נפקא לן ותו דאמרי' בהדיא ולרב ושמואל האי שבועת השם מאי דריש ביה ואם כדברי בעל המאור ז"ל מאי קא מבעיא לן הא כר' אבא סבירא ליה בעלמא וכותיה מוקמי ליה ועוד מנא ליה דרב נחמן פשיטא ליה דאיתה לדרב ושמואל דלמא לעולם מספקא ליה והיינו דעבד עובדא יחלוקו משום דחד מחוייב שבועה דאורייתא בודאי ומשלם דהא גבי ההוא ליכא ספיקא ואידך פלגא הוה ליה ממון המוטל בספק והמוציא מחבירו עליו הראיה וזוזי היכא דקיימי ליקום שזה כלל גדול הוא בדין אלא ודאי מאן דסבר בעלמא מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם על כרחיה סבר נמי הכא משלם דהא מ"מ מחוייב הוא ושבועת שכנגדו שנעשית לתקנתו אינה כאן ועל כרחו משלם דכיון דשניהם שוין בחשדן אין ב"ד מתנין בהן לעקור אותה מדין תורה הלכך רב נחמן דאמר יחלוקו לא ס"ל דר' אבא בשום דוכתא ולפום הכי דייקינן בגמרא אלמא מספקא ליה והא אמר רב נחמן יחלוקו ואי ס"ד איתא לדרב ושמואל דמי שמחויב שבועת הנוטלין שאינו יכול לישבע מפסיד היכי אמר יחלקו הא ודאי הוה ליה למימר מתוך שאינו יכול לישבע מפסיד ואינו נוטל דהא לא ס"ל כר' אבא אלא ש"מ סבר רב נחמן ליתא לדרב ושמואל אלא סבירא ליה כל שאינו יכול לישבע שבועת חכמים וליטול אוקמיה אדינא דאורייתא ובדרב ושמואל נשבעין שבועת יורשין ונוטלין וגבי חשודין כיון דעיקר דיניה בדאורייתא נמי שבועה היא חולקין ולא מפטר לגמרי וזהו דרכו של רבי' הגדול ז"ל שדחה לדרב נחמן מקמי הא דר' אבא ואע"ג דאמר רב נחמן בפרק השואל הכא במאי עסקינן כגון שיש עסק שבועה ביניהם אליבא דר' מאיר אוקמא למתני' כדקיימא לן בכל דוכתא סתם מתני' ר' מאיר וכמאן דמפרש חזרה שבועה למקומה למחוייב לה ומיהו איהו כר' יוסי סבירא ליה וכמה בלבל בכאן בעל המאור ז"ל בכלל דבריו שכתב אחרי הפירוש הזה שאין לזוז ממה שפסק הרי"ף ז"ל והלא לזה הפירוש איתא לדרב נחמן דקם ליה כר' יוסי והלכתא כוותיה בדיניה אבל חזר וראה עיקר כוונת המפרש זה הפירוש וכתב בסוף ההלכה וכבר כתבנו ראיות גמורות דרב נחמן פליג אדר' אבא הלכך ליתא לדרב נחמן כדברי רבי' הגדול ז"ל: