מלחמת השם על שבועות כה.

ועוד כתב הרי"ף ז"ל והלכתא המלוה את חבירו על המשכון שומר שכר לא שנא משכנו בשעת הלואתו ולא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו וכו' ולא היא כיון דב"ח קונה משכון אפי' באונס נמי חיובי מחייב וכו': אמר הכותב איך דחה הדבר שהסכימו עליו כל הגאונים דאע"ג דקני ליה כדר' יצחק אין כל הנאה שלו ואדרבה יש ממנו הנאה גדולה לחבירו שהוא מחזירו אצלו ועוד שאינו משתמש בו ומעותיו של זה בטלות אצלו ולא מצינו שואל שיהא אסור בשאלתו וזה לוה משתמש בו ומלוה שנשתמש בו מעלה שכר ללוה ואע"פ שקנה אותו למקצת דברים שאינו נעשה מטלטלין אצל בניו כיון שאין כל ההנאה שלו אינו נעשה עליו אלא שומר שכר והם אמרו אומן קונה בשבח כלי ומקדשין בו את האשה ואינו אלא שומר שכר דתנן כל האומנין שומרי שכר ויש ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפרק ארבעה וחמשה כגון שתפסו ניזק לגבות ממנו ונעשה עליו שומר שכר לנזקיו והתם משכנו שלא בשעת הלואתו הוא וקאמר דשומר שכר הוי ולא מחייב בעונשין ולא תימא דהתם מילתא בעלמא קאמר משום דבהכי סגי ליה לחיובי לניזק בנזקין ומאי דצריך ליה קאמר דבשמירת שומר שכר מתחייב בנזקיו דאי הכי לימא שומר חנם אי נמי שומר התם דכל ארבעה שומרין נכנסו תחת הבעלים לנזקין ועוד דהא במילתא דר' יצתק ליכא פלוגתא והלכה פסוקה היא ואפי' בתנאי לא בעי' לאוקמה בגמרא וכיון שכן אמאי אמר רבא ש"ש ולא אמר סתם הכא כגון שתפסו ניזק לגבות ממנו ונתחייב בנזקיו שלא להוציא דבר שקר מפיו אלא ש"מ שומר שכר הוה וכ"כ רבינו חננאל ז"ל ומה שאמר שהוסיף לבאר בפרק השולח ויוסיף לבאר בפסחים לא באר ולא יבאר ולא יתבאר כן לעולם ואותה השמועה שבמס' גטין על דעתי מסייעא לדברי רבינו הגדול ז"ל לפי שאני אומר דמאי דאמרי' בגמרא הכא משכנו בשעת הלואתו מי אמר לא על דרך הבירור נאמר אלא על דרך ספק לומר לך שלא שמענו ממנו דבר זה בפירוש ואפשר שלא אמרו אלא במשכנו שלא בשעת הלואתו וכדכתיב קרא ולא תוקמא בתנאי אבל אפשר גם כן לומר דאפילו במשכנו בשעת הלואתו נמי כך דינו וכשהגיעו שם במסכת גטין ושנו שם בברייתא שהמלוה על המשכון אינו משמט אמרו דאיתא לדר' יצחק אפי' במשכנו בשעת הלואתו ומאותן שנאמרו ע"ד הספק יש בכמה מקומות בסדר נשים הא ניחא לרבי ישבב אי לאפוקי מטעמא דרבי סימאי קאתי אלא אי טעמא דנפשי' קאמר מאי איכא למימר ובזה הפרק עצמו כיוצא בזו גבי הא דתנן אדמון אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע וחכמים אומרים וכו' ואוקמוה בגמ' בפרק שני דייני גזרות דיש בלשון הזה לשון קנקנים ודכולי עלמא אית להו דר' חייא בר אבא וכשהגיעו בפרק הזה וראו ברייתא דקתני טענו שור ושה וחמור דהוה קשיא ליה הדר ביה מההוא תירוצא ואוקמא כאדמון ודר' חייא בר אבא ודאי תנאי היא תדע שהרי אמרו במלוה שיש עליה משכון מקודשת משום דר' יצחק והך ליסנא משכנו בעעת הלואתו משמע ותו מדגרסי' התם בפ' האשה נקנית המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי בר חנינא לאו א"ר יוסי מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו היא גופא משכון הויא ואפי' הכי יש שהות ביום מקודשת והא אמה העבריה משכנה בשעת הלואתה היא ודכותה במשכון נמי מקודשת אלמא קני ליה דאי לא קני ליה אינה מקודשת כדאמרי' בריש פירקא התם במשכון דאחרים דקני ליה כדר' יצחק אלמא דר' יצתק נמי אפשר דאיתיה אפי' במשכנו בשעת הלואתו ומיהו לא מוכחא מדידיה ומש"ה פשטוה מדרבי יוסי בר חנינא וכן ההיא שמעתא דפסחים מוכיחא כן דאפי' במשכנו בשעת הלואתו קני ליה כדר' יצחק דקאמרי' בהדיא גבי ההיא דקתני ישראל שהלוה את הנכרי על חמצו וכו' דקני ליה כדרבי יצחק והלוה על חמצו משכנו בשעת הלואתו הוא ושמעת מינה מכללא דאפי' משכנו שלא בשעת הלואתו שומר שכר הוי דהא תנן המלוה על המשכון שומר שכר וההיא שמעתא דבפרק השוכר את האומנין דיקא דכי קס"ד התם דר' יצתק אפי' במשכנו בשעת הלואתו אמרה אפי' הכי קתני מתני' המלוה על המשכון שומר שכר ואמרי' נמי התם כאן שמשכנו בשעת הלואתו כאן שמשכנו שלא בשעת הלואתו פירוש מתני' דקתני שומר שכר במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל בשעת הלואתו שומר חנם והיכי הוי שומר שכר הא קני ליה כדרבי יצחק אלא ש"מ דלרבי יצחק נמי שומר שכר הוי ושמעתין נמי דיקא דקס"ד דר' עקיבא כר' יצחק וקתני אבד ואבד בשמירת שומר שכר במשמע ואע"ג דאפשר לך לדחויה בטבעה ספינתו בים דחויה היא ואין שומעין לך ואי קשיא לך הא דגרסי' בפרק אלו הן הלוקין והא איכא גזל דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזילה ורחמנא אמר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו השב תשיב לו את העבוט ומשכחת לו בקיימו ולא קיימו בטלו ולא בטלו ופריק התם כיון דמחייב תשלומין אינו לוקה ומשלם ואמאי משכחת לה קיימו ולא קיימו בשנשרפה באונס שאינו חייב לאו קושיא היא דכיון דלא משכחת לה בטלו ולא בטלו לא ניחא כדמקשי בהדיא גבי אונס וכולה שמעתא בתר ההיא קושיא גרירא והאי דלא מפרש בטלו ולא בטלו לא משכחת לה משום גזלה דלא משכחת לה אפילו במקיימו ולא קיימו וקצרו של דבר דלגבי דין שומרין אין עליך לדון אלא כדברי רבינו הגדול ז"ל וכך הסכים רב יהוסף תלמידו וכ"כ רבינו חננאל ואף הגאון רבי' האיי וכל הגאונים ז"ל אמנם רבינו שלמה ז"ל חלוק בדבר והאמת יורה דרכו: