מלחמת השם על שבועות יב

ועוד כתב הרי"ף ז"ל בהלכות ירושלמי שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח וכו' סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל בנדרים אסור בשבועות מותר וכי מה בין שבועה שלא אעשה סוכה לשבועה שלא אוכל מצה: אמר הכותב זו טעות שא"כ אף הירושלמי עצמו יקשה עלי' שאמרו מפורש שבועה שלא אשב בצל סוכה לוקה ויושב בצל סוכה וגבי מצה אמר שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח אלא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכל לחם שהוא מצה קרוי מצה ואין סוכה סתם בלשון בני אדם אלא סוכת מצוה וכן לולב והיאך עלה בדעתו להקשות על הירושלמי ממשנתנו שבמסכת נדרים וכי האמוראין של אותו תלמוד חולקין על המשניות או לא היו בקיאין בהם כמונו היום ועכשיו אני חוזר למה שהקשה תחלה ממה שאמרו למעלה בגמרא אלא בהן היכי משכחת לה דלא קשיא כלל דודאי אין אומרין לו לאדם עמוד וחטא בשביל לקיים שבועתך אפילו בכולל ולעבור בידים על מצות לא תעשה לא משכחת לה אבל לבטל עשה משכחת לה בכולל דומיא דנדרים שחלים על דבר מצוה כדבר הרשות ואינם חלים לבטל מצות לא תעשה בידים וכן שבועות בכולל אע"פ שחלים על דבר מצוה כדבר הרשות אינם חלים לבטל מצות לא תעשה וזו מתשובות ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל וא"צ לפנים אבל היה לו לבעל המאור ז"ל להקשות ממה ששנינו תאמר בשבועות מצוה שלא עשה בה לאו כהן והא משכחת לה במצות עשה בכולל וכן ממה שאמרו והא ליתא בלא אניח חפילין ואמאי משכחת לה בכולל ולדברי בעל המאור ז"ל קשה ממנו דהא משכחת לה בשבועה דומיא דנדר דאמר ישיבת סוכה עלי שבועה אבל אני אומר שאע"פ שאיסור השבועה חלה עליו בכולל אם עבר ועשאה אינו חייב קרבן דכי כתיבי קראי בדבר הרשות כתיבי ואימעוט דבר מצוה הלכך לענין חיוב קרבן ליתא בלא אניח הא מ"מ אסור הוא לו להניח כדעת הירושלמי וכדפסק רבינו הגדול זכרונו לברכה ואף ר"ח ז"ל כתב בפירושיו והוי יודע שזו ששנינו שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין דהיינו איסורין פטור דאלמא אין שבועת סתם חלה על האיסורין לא אמרו אלא במקיים את המצוה בשבועתו שזה לא נתכוין אלא שלא אוכל כלום ולעשות כונתו דיו שאסר על עצמו בשבועה מה שלא אסרה עליו תורה אבל האומר שבועה שלא אוכל מצה אע"פ שלא פירש לא של מצוה ולא של רשות הכל בכלל שאם נאמר לא נדר אלא על של רשות נמצא שהוא אוכל מצה והוא אמר שלא יאכל כלל וזה דעתם של ראשונים שסמכו על הירושלמי ובאמת שבאותו תלמוד חולקין בזה על הגמ' שלנו שהם סבורין דבסתם חלה שבועה על האיסורין בכולל וכך אמרו על משנתנו לא סוף דבר סתם אלא אפי' פלוני לא סוף דבר כולל אלא אפי' פורט כלומר אין צריך לומר נשבע סתם שחלה שבועה על האיסורין אלא אפי' אמר שלא אוכל משחיטת פלוני ואכל טריפה חייב וא"צ לומר כולל כן אלא אפי' פורט שלא אוכל טריפות וכשרות חייב וכן תמצא שם באותו תלמוד בהלכה זו שיש אומרים ששבועה סתם חלה על האיסורין והוא איסור כולל אבל לא במפרש ולפיכך יש לבעל הדין לחלוק ולומר שזה שאמרו שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח משום דסבירא להו שבועה בסתם חלה על האיסורים וידחה תלמוד' בזה מפני גמרתנו ואנו כבר כתבנו שזו אינו דומה למשנתנו והטעם שפירשנו וההפרש שהפרשנו נכון וברור וזו שאמר בעל המאור שהשבועות חלות בביטול מצות עשה בשבועה דהיא דומיא דנדר כגון דאמר ישיבת סוכה עלי כדאיתא במסכת נדרים לא כוון יפה לפי השמועה ההוא אבל טעה בדבר שהרבים טועים בו ואם כדבריהם היאך שנו זה בחומר בנדרים משבועות והלא אף השבועות יש להן חומר זה שחלות על דבר מצוה בשאמרן בלשון עלי בנדר ותנן נמי נשבע לבטל את המצוה וכו' וזו היא שבועת שוא ולא קא פריש דבדאמר שלא אשב בסוכה דוקא היא ולא משתמיט גמרא נמי בשום דוכתא לפרושי הכי אבל פירש אותה השמועה שבפרק שני דנדרים כך הוא דאמרי מנין שאין נשבעין לעבור על המצות שנאמר לא יחל דברו אבל מיחל חפצי שמים והוינא בה מאי שנא נדר דכתיב איש כי ידור נדר לה' לא יחל דברו דמשמע אפי' לה' לא יחל שבועה נמי הא כתיב לה' או השבע שבועה ופרקא רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה כלומר נדרים איסור חפצא עליה הוא דקא"ל בלשון עלי ואע"ג דמשועבד למצוה מהר סיני אין מאכילין לאדם דבר האסור לו כדאמרינן בעלמא גבי הנאת תשמישך עלי אבל שבועה איסור נפשיה מן חפצא הוא וכין דמשועבד למצוה לא מצי פטר נפשיה מינה כדאמרינן נמי התם בהנאת תשמישי עליך ומשום הכי לה' נדרש לפניו אנדר ולא לאחריו אשבועה זה הוא הפירוש הנכון באותה השמועה וכך פירש רבינו ברוך בן שמואל ז"ל ודיקא נמי דקאמר שבועה שלא אשב ולא קאמר ישיבת סוכה עלי סתם דהוא נדר אבל אמר ישיבת סוכה עלי שבועה לא אמר כלום ולא עוד אלא אף בדבר הרשות אינה מחוורת ובנדרים ירושלמי אשכחן בה פלוגתא דגרסינן התם אסור שבועה ומבטא שבועה וכו' רבי יוסי פתר לה כולה באסור אסור הרי עלי איסור הרי היא עלי אסור אסור הרי היא עלי שבועה אסור אמר ר' יודן בנדרים אסור בשבועות מותר אסר הרי הוא עלי אסר הרי היא עלי אסור אסור שבועה הרי היא עלי מותר הרי היא עלי שבועה מותר אמר רבי מונא אסר הרי הוא מותר הרי עלי אסר אסור שבועה הרי הוא אסור הרי עלי שבועה מותר למדת שלדברי רבינו יודן ורבי מונא שניהם נדר שאמרו בלשון שבועה דזה ושבועה שאמרה בלשון נדר דעלי אינן חלין אפי' בדבר הרשות הא אפי' לר' יוסי דמחמיר בדבר הרשות חלין אבל לא על דבר מצוה דכיון דהזכיר נדר אסור חפצא הוא וכל דיני נדר עליו והמזכיר שבועה איסור נפשיה הוא ודיני שבועות עליו ולישנא דגמרין מסייעא לר' יוסי דקאמרי' בפירקין עלי בשבועה וקאמרי' נמי שבועה אכילה משתיהם עלי אלא דאיכא למימר לאו דוקא וכן פירשה הרב ר' יוסי הלוי ז"ל וכן מה שכתב שאין הנדרים חלין במצוה לא תעשה כלל בביטולה אף לא בקיומה אינו אמת לפי דעתו שהנדרים חלין בביטול עשה ובקיום לא תעשה מה שאין כן בשבועות ושתיהן במשנה אחת נשנו דתנן חומר בנדרים מבשבועות כיצד קונם סוכה שאיני עושה וכו' בנדרים אסור בשבועות מותר יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד הריני נזיר הריני נזיר חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת הא מכיון שהנודר שלא יאכל שלא יאכל חל הנדר מה שאין כן בשבועות אף האומר באיסורי לאוין שבתורה שלא יאכל חל עליו הנדר ושם אמרו בירושלמי בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה מכאן ואילך כמוחל שבועה על איסורין ואין שבועות חלות על האיסורין א"ר יודן והוא שהזכיר נדר ואח"כ הזכיר שבועה אבל אם הזכיר שבועה ואח"כ הזכיר הנדר נדרים חלין על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין הא למדנו שהנדרים חלין על האיסורין וכן דעת רש"י ז"ל עוד ראיה לדבר מדתנן בכתובות המדיר את אשתו מתשמיש המטה ותנן נמי בנדרים האומר אל אשתו קונם איני משמשיך הרי זה בלא יחל והוינן בה והא מן התורה משועבד לה דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע ופריק באומר הנאת תשמישך עלי שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו והא הכא דחייל נדרא אפי' בביטול מצות לא תעשה מפני שהוא שב ואל תעשה וכיוצא בו נמי ההוא דאמר רבא בפרקא קמא דנזירות שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חילא על שבועה ואף ע"פ שהוא בלא יתל וכל שכן דחייל איין מצוה דקדושה ואבדלתא דיין הרשות דאפשר לקיים את שתיהם עוד מצאתי שנחלק בירוש' רבי אמי בשם רבי יוסי בר חנינא האומר הריני נזיר מיין של ערלה לא אמר כלום חבריא אמרין מחלוקת כרבי שמעון כו' פי' שלדברי ר"ש אין איסור חל על איסור אמר ר' יודן כאן בנדרים כאן בשבועות נדרים חלים על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין כלומר ואפי' ר"ש מודה מכאן נלמוד ודאי שהנדרים חלים בקיום מצות לא תעשה ואף ר' אמי לא חלק אלא לדעת ר"ש דלית ליה לעולם איסור חל על איסור אפי' בכולל ומוסיף ואפילו באיסורי תורה דממילא ואעפ"כ מסקנא דנדרים עדיפי מאיסור כולל ומוסיף וחלין הם בקיום לא תעשה לדברי הכל וכן בדין אם חלין בבטול לא תעשה במקום שהוא שב ואל תעשה כמו שביארנו כ"ש בקיום לא תעשה דעלמא דחלין אבל לעבור על המצות לא תעשה בדבר שהוא עושה מעשה אין שום דבר חל עליו שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו בנדר ולא דבר האסור לו מסיני ומה שאמרו בראש הפרק קמ"ל כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסור נדר וכי מתפיס קאי עליה בלא יחל לאו למימרא דאי מדאורייתא כגון ביום הכפורים לא חל נדרא אבל כבר פירש רבינו גאון ז"ל בתשובתו דאי מדאורייתא אעיקריה מתפיס דהוא עצמו של יום דהוא דבר האיסור ולא תפיס ביה נדרא וזו שלא הקשו במסכת מכות וליחשב באומר קונם שלא אחרוש בי"ט משום דההיא מתני' תנא ושייר דהא שייר טובא ומאי דמתרץ בשבועת איסור כולל לית ליה יגדיל תורה ויאדיר הוא וכל זה שפירשנו חומר הוא בנדרים ואילו בשבועות אינו כן שאפילו לקיים מצות עשה אינן חלות לא לקרבן ולא למלקות דלא יחל דברו כתיב וחפצי שמים אינן בכלל למעוטינהו מלאו דשבועה שלא כדברי בעל המאור ז"ל ולא אמרו נשבעין לקיים את המצוה אלא לומר דלא מיקרי מוציא שם שמים לבטלה אלא זריז ונשכר הוי דקא אחיל שם שמים עליה דמילתה לזרוזי בה נפשה דלא ליהוי לאו והיינו דאמרי והא מושבע מהר סיני הוא ולא מוקים לה לענין מלקות אלא אמר קמ"ל דשרי לזרוזי נפשיה וכך הם דברי רב אחא משבחא בסדר וישמע יתרו וכן כתב בהלכות גדולות וזהו דעת כל הגאונים ז"ל: