מלחמת השם על שבת מג

ועוד להיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש כתב עלה הרב אלפסי ז"ל ולית הלכתא כבן בתירא לא במבוי ולא בחצר: אמר הכותב אבל לא הסכים בעל המאור ז"ל לשמועה שהקולא שהקלו חכמים בכתבי הקודש הוא שמצילין אותן אפי' למבוי שאינו משותף וכ"כ רבינו חננאל ז"ל ולענין הסוגיא הפי' המורגל בה מדברי המפרשים דמתחלה הוקשה להם בגמ' א"כ לרבנן נציל לתוכו אוכלין ומשקין במשותף ואדרהיט סיפא בחצר ליתני בדידה להיכן מצילין למבוי המשותף עד שבא רב אשי ואוקמה בחד לחי ואליבא דר"א ומשום דהאי מבוי לאו בר שיתוף הוא רהיט סיפא לחצר וקל שהקלו חכמים בכתבי הקודש להציל למבוי שאינו מפולש אע"פ שהוא חסר שיתוף לב"ה ולחי לר"א הא בלא לחי דהיינו מפולש לדברי כולם אסור שהוא קרוב להוצאת רה"ר ומשנתנו לר"א נשנית וכדברי ב"ה נמי אתיא ול"נ שכך פירושה של שמועה מעיקרא כלפי שאמר רב חסדא שלש מחיצות ושני לחיים זהו מבוי שאינו מפולש ותרוייהו אליבא דר"א ידעי בגמ' דאיהו לא שרי לאפוקי ספר תורה אלא למבוי המותר שהוא לדעת ר"א בשני לחיים ומשותף וכן לרבה לדברי ר"י משום הכי אקשינן לרבנן נציל לתוכו ממש אוכלין ומשקין ובא רב אשי ותירץ והעמיד משנתינו כדברי הכל ואמר דג' מחיצות ולחי אחד זהו מבוי שאינו מפולש ולא מיבעיא לב"ה שמותר להציל לתוכו ס"ת אע"פ שאינו משותף אלא אפי' לר"א שהוא אסר לחי אחד ושתוף נמי מותר ובן בתירא מתיר נמי בלא לחי כלל נמצא הפרש שבין אוכלין ומשקין לס"ת לדברי ב"ה שזה מצילין למבוי שאינו משותף וזה אין מצילין אפי' לחצר אא"כ מעורבת והיינו דקתני רישא מבוי וסיפא חצר וזה פי' נכון אבל לענין שאמרנו דבר ברור הוא שלא התיר במפולש אלא בן בתירא הא רבנן בין לב"ה ובין לר"א לשאינו מפולש דוקא והלכה כדברי חכמים כדברי רבינו חננאל ורבינו ז"ל וא"צ לפנים: