מלחמת השם על ראש השנה ו

ועוד ניקב וסתמו בין במינו וכו' עד מחלוקת ר"נ וחכמים בשמעכב את התקיעה: אמר הכותב תחלה יש לי לפרש שזה ששנינו אם מעכב את התקיעה במעכב תקיעה לאחר סתימה קאמר שהרי מעכב קודם סתימה לישנא בתרא דר"י מכשר שלא במינו לר"נ וה"ה לרבנן בין במינו בין שלא במינו עד שיפחת רובו והדבר ידוע שאפי' במיעוטו מעכב תקיעה הוא וכן בעל המאור מודה (בזו) עכשיו יש לי להשיב אם מחלוקתן של ר"נ וחכמים במעכב תקיעה היא והיאך אמרו בירושלמי בשופר שנסדק ודבקו למאן נצרכה לומר שאף ע"פ שאינו מעכב תקיעה פסול שאילו בניקב וסתמו דר"נ היא והא מתני' דקתני סתם נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול טפי אתיא כרבנן דמשמע בין במינו בין שלא במינו וא"ת דה"ק אפילו כר"נ נמי אתי' ובשלא במינו ולאוקמא אליבא דחד תנא קא מהדר א"כ לא הוה ליה למימר הכי אלא הוה צריך למימר אף כר' נתן אתיא היא ותפתר שלא במינו ועוד דאי ר"נ ליתני במינו כשר לאשמעינן כח דהיתירא דהוה טפי עדיף ליה ועוד דסתמא דמתני' במינו משמע כי רישא דדבקו ודבק שברי שופרות ועוד אי בשמעכב את התקיעה בלחוד הוא דפסלי רבנן אמאי לא קתני לה בגמרא דילן בברייתא כדקתני לה במתני' ותנא פסול סתם והלא כל עצמן לא חלקו אלא במעכב וכולה ברייתא לפרושי ולאסופי אקמייתא ואמתני' אתיא וכולה באם תניא אם קול פנימי שמע אם נשתנה קולו אם נשתייר בו והיאך שנה כאן סתם פסול ולא פי' אם מעכב את התקיעה ותמה על עצמך לדברי בעל המאור שלא במינו פסול דר"נ והוא שמעכב את התקיעה וללישנא בתרא דר"י והוא שנפחת רובו הא נפחת רובו ואינו מעכב את התקיעה כשר נמצאו תוקעין בשופר שרובו של נחשת או של זפת ושעוה שא"א לו להשמע אלא ודאי דברי ר"נ כמו שאמרו ראשונים דומיא דמתני' במינו ובשאין מעכב את התקיעה ופי' הענין דמאי מעכב את התקיעה דקתני מתני' שהנקב מעכב את התקיעה עכשיו לאחר סתימה כדפרישית כלומר שלא סתמה יפה יפה אלא עדיין קולו פגום מחמת הנקב שמקצת הקול יוצא דרך שם ולפי' אע"פ שסתמו במינו פסול שאותה סתימה מצטרפת לפסול ולא להכשיר דלעמוד ולינטל משם קאי מאחר שאינה מהודקת יפה ועדיין מעכב את התקיעה ואם הדקו יפה עד שאין קולו משונה ורעוע מחמת הנקב כשר שאותו סתימה בטלה היא בשופר זהו פי' משנתנו ופי' ברייתא ניקב וסתמו בכל ענין אפי' סתמו יפה יפה בין במינו בין שלא במינו פסול והטעם שמאחר שהנקב היה נקב גמור וקול היה יוצא דרך דופן ועכשיו נסתם נעשה כקול שני שופרות ושופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות ור"נ סבר במינו כשר שמין במינו אינו חוצץ ומאחר שנסתם יפה שופר אחד קרינן אבל אילו לא נסתם יפה מאחר שעדיין מעכב את התקיעה לעמוד ולינטל קאי ואינו בטל אגב שופר וזה שלא פירשו בברייתא בדר' נתן במינו כשר אם אינו מעכב את התקיעה משום דסתמו פסיל ת"ק בכל ענין שיסתם ואתא ר"נ למימר אם נסתם יפה במינו כשר וכדקתני מתני' וסתם סתימה נמי לגמרי משמע אמור מעתה משנתנו ר"נ מדקתני אם אינו מעכב את התקיעה כשר ואע"ג דלא פריש במינו כשר זהו שאמרנו דסתמא במינו משמע משום דרישא כולה במינו הוא ודרך סתימתו של שופר נמי במינו היא ומאי דלא פריש בהדיא במתני' פירש בברייתא דכולה נמי לפרושי למתני' אתיא ומוספת אמתני' ואברייתא קמייתא היא דתנן נסדק פסול ובברייתא פירשו לארכו אבל לרחבו אם לא נשתייר ותנן שברי שופרות והוסיפו בברייתא הוסיף עליו כ"ש וכן בזו פירשו סתמו דמתני' דוקא במינו ופי' הירושלמי כך הוא שופר שנסדק ודבקו פסול למאן נצרכה לר"נ דאילו לרבנן מאי אריא נסדק כולו לארכו אפי' נקב נמי ואע"פ שאינו מעכב את התקיעה כדפרישית אבל לר"נ סד"א מדנקב וסתמו במינו כשר אף נסדק לארכו ודבקו בעצמו כשר צריכא וכן דיבק שברי שופרות נקב וסתמו ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן אמר דר"נ היא דתניא נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר וכך הגירסא בכל הנוסחאות ופירושה שר"ח בר אבא בא לפרש הברייתא לקיים דבריו שהעמיד משנתנו כר"נ ואמר דהכי קתני אם היה מעכב את התקיעה מתחלה קודם סתימה ובהא פליגי ת"ק ור"נ דלת"ק לעולם פסול אע"פ שעכשיו אינו מעכב ולדברי ר"נ במינו כשר נמצאת משנתנו שמכשרת אם אין מעכב את התקיעה לאחר סתימה ר"נ ותיפתר בשסתמו במינו ובמעכב עכשיו את התקיעה אפי' ר"נ מודה דפסול לעולם והיינו דלא קתני בגמ' דילן בברייתא אם היה מעכב את התקיעה משום דפשיטא ליה שאם מתחלה אין הנקב מעכב את התקיעה כלל אינו נקב ואין סתימתו פוסלת לפי שאינה מסייעת בקולו של שופר כלל ועוד שאינו בכלל נקב וסתמו ובירושלמי שנו ופירשו זהו פירושה של שמועה כדברי הראשונים ז"ל והירושלמי מוכיח שהוא מתרץ בלשון הברייתא היה כמו שכתוב בכל הנוסחאות וכתבתי זה לברר דברי רבינו הגדול שפסק כר"נ שע"כ סתם מתני' כר"נ ולא כרבנן ועוד מדקא מתרץ ר"י אליביה ש"מ הלכתא כוותיה כדאמרי' במס' שבת ובודאי לא הסכים ר"י לדברי ר"נ אלא מפני סתם המשנה ואע"פ שלא אמרו בגמ' מתני' מני ר"נ היא מצינו הרבה כיוצא בזה בתלמוד בפ' הניזקין תנן המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור דלא כר"מ אלא כר"י ועוד אחרת בפרק האשה שנתארמלה כתוב הוא זה דלא כר"מ היא ולא מידכר בגמ' כלום ובפ' אין דורשין סתמיה כר"מ ולא כרבנן וכיוצא בהן הרבה וכל"ק דלחומרא נקיטינן בכל בדאורייתא וכן דעת רבותינו הגאונים וכן פסק כאן רבינו שמעון בעל הלכות ז"ל: