מלחמת השם על פסחים ז

ועוד אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור וכו' וכתב הרב אלפסי ז"ל מדלא קא יהיב שיעורא למלתיה ש"מ במשהו כרב ומדבריו אתה למד שמה שנמצא כתוב בכל ספרי הגמרא שלנו במשהו כרב וכו' וחכמי צרפת וחכמי נרבונה עמודי עולם ז"ל פירשוה לשמעתיה דרבא כולה כר' יוחנן וכך נראה בשמעתא דפ' גיד הנשה וכו' ש"מ דרבא כר' יוחנן ס"ל במין במינו בנותן טעם: אמר הכותב רבותא למחשב גברי והא בעל הלכות גדו לות ובעל הלכות פסוקות כולם אמרו מדלא קא יהיב רבא שיעורא ש"מ במשהו וקבלה בידיהם מראשונים ופשטה ברוב ישראל בספרים ישנים ובכל הבאים מספרד ומן הישיבות וכבר נבדקו בבבל ספרי הישנות בזה ע"פ שאלת חכמי הצרפתים וכן נמצא בנוסחאות בדוקות לגאונים הראשונים וכל זה מוכיח שהוא דבר מוסכם משנים קדמוניות ועוד ממקומו כוא מוכרע דקאמר בין במינו בין שלא במינו אסור אלמא איסורא אתא לאשמועינן ואי בנותן טעם פשיטא אלא מי התירו שאלמלי היה מחלוקת בנותן טעם שמקצתן היו מתירין ובא רבא לפסוק הלכה כדברי האוסרין היה אפשר לו לומר הלכתא בין במינו בין שלא במינו אסור אבל עכשיו שלא בא אלא להתיר ולפסוק הלכה כדברי המיקל היה לו לומר בין במינו בין שלא במינו מותר שהרי לדברי כולם אסור סתם היינו משהו בנותן טעם מותר קרו ליה רב ושמואל אי נמי לימא כלישנא קמא דרבי יוחנן בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם ומה שאמרו דרבא כרבי יוחנן ס"ל בשאר איסורין דמין במינו בנותן טעם כדאתמר בפ' גיד הנשה אינה טענה דרבא בחמץ כולה משום גזירה נסיב לה דכיון דחמץ בזמנו החמירה עליו תורה יותר משאר איסורין שהוא בכרת ועובר משום בל יראה ובל ימצא ולא בדילי אינשי מיניה החמירו ביה רבנן טפי משאר איסורין עוד אני אומר דכיון דקיימא לן כל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל אף חמץ בפסח אינו בטל לעולם שהרי תבשיל זה שנתערב בו חמץ ואין אתה אוסרו אלא ליומו היום אסור למחר הוא מותר והוא עצמו בעינו מותר מן התורה ולא קנס רבי שמעון להקל עליו וליכא למימר בעינו כיון דחייב לבערו אין לו מתירין דכל דממילא מישתרי ואין התירו מחוסר מעשה ודאי יש לו מתירין הוא וכ"ש חמץ של נכרי שנפל לקדרה של ישראל שאפי' בעינו דבר שיש לו מתירין הוא וא"ת אם מפני כן במינו יהא אסור במשהו אבל שלא במינו עד שיהא בו בנותן טעם שהרי כל דבר שיש לו מתירין שלא במינו בטל כדתנן בפרק הנודר מן המבושל שהנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם אסור ונדרים דבר שיש לו מתירין הן כדאיתא בפ' הנודר מן הירק ומפורש שם עוד בירושלמי זה הכלל היה ר"ש אומר משום רבי יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בהן חכמים שיעור אלא מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם יש להשיב רבא גזר בחמץ בזמנו שלא במינו אטו מינו כרב וא"ת והא רבי יוחנן סבר לאחר זמנו מותר כר"ש ובזמנו אינו אוסר במשהו יש להשיב אמר לך ר' יוחנן פליגי רבנן עליה דר' שמעון דאמר במס' שביעית בברייתא ואיתא בנדרים כל דבר שיש לו מתירין כגון הטבל ומעשר שני וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור ואנא דאמרי כרבנן תדע דהא אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעה חוץ מטבל ויין נסך והא טבל דבר שיש לו מתירין הוא ולא להוציא מן הכלל כיוצא בו ותניא נמי כרבי יוחנן בפ' השוכר במס' ע"ג אבל אנן מכיון דקי"ל כל דבר שיש לו מתירין במינו אפילו באלף לא בטיל א"א לנו לומר בתערובות חמץ בפסח שיהא בטל לעולם במינו וכיון שהשווה רבא שאינו מינו למינו למדנו שכולן במשהו ומ"ש בספר הזה על חכמי צרפת אינו כן אלא הרב ר' יעקב הוא שאמרה וחלוקין עליו חביריו ז"ל: