מלחמת השם על פסחים יא.

ועוד ובמעשה אילפס כתב הרב רבי אפרים וכו': אמר הכותב ומי יחוש חוץ ממנו שהרי כתב אע"ג דחלטיה מעיקרא כיון שהדר אפייה בתנור או באלפס לחם איקרי ואדם יוצא ידי חובתו בפסח ומכלל למדנו דההיא בשחזר ואפאו ואתי כרבנן דמחייבי המעיסה והחליטה בשאפאן בתנור בקמח ומוגלשין וה"ה בחלוט ברותחין ע"ג האור ותקון הענין הזה בכללו דחלוט של בעלי בתים היינו חלה שנותנין אותה במשרת לתוך המים ומתבשלת שם כל צרכה ואי נמי חולטין אותה במים עד שאין חוטין נמשכין ממנה ואפי' אופין אותה שוב אין לה חיוב כלל שהרי נאכל מתוך בשולה ולפיכך נקראת חלת המשרת וכך אמרו בירושלמי חלוט דמיין וחלוט סתם דיבמות אינו של בעלי בתים אלא של עניים חלה שחולטין אותה מעט ונותנין אותה בתנור וקרמו פניה בתנור וגריעותא היא זאת כדאתמר עלה לחם עוני כתיב אבל חלוט השנוי למעלה בברייתא שהוא לחם וחשוב הוא החליטה השנויה במשנתינו קמח ע"ג מוגלשין וה"ה למים רותחין שהאור מהלך תחתיו ואעפ"כ כיון שחוזרין ועושין אותו בצק ואופין אותו בתנור לחם הוא וחייב בחלה אלא שהוא חשיבות שהסלת מתלבן ברותחין כשלג ועושין ממנו פת נאה וחשובה וזה החשיבות בעצמו של פת הוא דומיא דאשישה ולא מחמת יין ושמן ודבש מדלא קתני עיסה שנילושה בהם ומשום עוני ממעטינן ליה מדקתני לחם עוני פרט לאשישה וחלוט ולא קתני להו בתרתי וקא תני נמי א"כ מה ת"ל לחם עוני פרט לחלוט ואשישה ולא קתני א"כ מה ת"ל עוני פרט לאשישה ומה לי למתני לחם וחלוט ובספרי תני לה א"כ למה נאמר עוני פרט לחלוט ואשישה ר"ש אומר למה נקרא עוני על שם עינוי שנתענו במצרים ש"מ דמעוני ממעטי' ליה והא דקתני בגמ' מה ת"ל לחם עוני קרא קאמר כדתניא נמי א"כ מה ת"ל לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש ומאי דאייתי רבינו ז"ל פירכא למאן דפסק כר"י משום דליכא דפסיק כיחידאה בלא טעמא וטעמיה דמאן דפסק הכי משום דמפרש רבא טעמיה דר"י ומסמיך ליה אקרא דאין לחם אלא האפוי בתנור א' והך סברא ודאי איכא עלה פירכא מההיא דגרסינן בפרק החולץ ומיהא נמי הויא תיובתיה דאמרינן בפ' כיצד מברכין בהאי כובא דארעא אדם יוצא בה י"ח בפסח ואע"פ שאינו לחם האפוי בתנור ולפי דעתי דהא דר' יוחנן נמי מסתייעא מינה דהתם בברכות קרי לה טריקני דכי אתא רבין א"ר יוחנן טריקני חייבת בחלה ופירשו מאי טריקני כובא דארעא ובירושלמי במס' חלה פירשו הסופגנין טריקנא וגרסי' התם ר' יוחנן אמר טריקנא חייב בחלה אומרים עליו המוציא ואדם יוצא בה י"ח בפסח ר"ש בן לקיש אמר טריקנא אינו חייב בחלה וא"א עליו המוציא ואין אדם יוצא בה י"ח בפסח ר' יוחנן אמר כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה ואומרים עליו המוציא ואדם יוצא בה י"ח בפסח ר"ש בן לקיש אומר כל שהאור מהלך תחתיו אינו חייב בחלה וא"א עליו המוציא ואין אדם יוצא י"ח בפסח א"ל ר' יוחנן ובלבד ע"י משקה מתני' פליגא על ר' יוחנן הסופגנין והאסקריטין וחלת המשרת טורין מן החלה פתר לה בסופגנין שנעשה בחמה זו היא גירסת הירושלמי ולמדין אנו ממנה שהטריקני שהיא כובא דארעא היא עצמה מחלקותן של ר"י וריש לקיש דמעשה אילפס דהיינו טריקני דירושלמי ובשתיהן נחלקו בכלל ופרט ובגמ' דילן נמי ר"י הוא דמחייב בתרוייהו וכיון דקי"ל במסקנא דשמעתא בברכות דטריקני חייב בחלה ממילא למדנו לכל מעשה אילפס וא"ת לפום גמ' דילן דילמא התם בשהרתיח ולבסוף הדביק דמודה בה ריש לקיש הא ליתא דהרתיח ולבסוף הדביק דר"ל היינו שעשה חלה והדביק באילפס רותח כעין פת בתנור וההיא איתמר עלה בגמרא דגובלא הוא ואפ"ה קיימא לן דחייבת וזו ראיה לפסק של רבינו ז"ל אלא דא"כ דאמר דכובא דארעא כיון שהסיקו מבפנים כעין תנור הוי ובאמת שלפי הסוגיא הזו הפסק הזה מקום ספק גדול הוא כמו שאמר הרב ר' אפרים ז"ל מפני סתם משנתינו וחכ"א אחד זה ואחד זה עשאן באילפס פטורין דא תיובתא דר' יוחנן ואיהו אוקים נפשיה כתנא דברייתא ואדחי וסוגיא דרבה ור' זירא בהדביק מבפנים והרתיח מבחוץ כריש לקיש אתיא דמשום דקים להו פטורא דאילפס בעי תנור כעין אילפס דהיינו הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ ופשיט ליה דהוי כאילפס והדר בעי אבוקה כנגדו בתנור ופשט ליה לחומרא דרוב עניים עושין כן בתנור שלהם ורבינו שלמה ז"ל שמפרש לה באילפס אין הלשון מורה לנו דקאמרינן הכא מבפנים ומבחוץ ולדבריו נמי הסוגיא כריש לקיש היא דפשיט ליה מבחוץ היינו פלוגתא והדר בעא אבוקה כנגדו אי הוי כעין תנור לאיחיובי בחלה טפי משאר מעשה אילפס וסוף דבר כיון שפסקו הלכה כריש לקיש בהני תלת דתניא כוותיה בכולהו בהדיא מכאן שלא נסמך באחרות אלא על דרבי יוחנן כדעת רבינו ז"ל: