מלחמת השם על מכות א.

כתוב בספר המאור כיצד שמין (בה) וכו' הרי"ף ז"ל כתב בהלכ' פי' משמיה דגאון ז"ל ואינו מחוור כלל וכו'. אמר הכותב אבל זה אינו נכון שאם כן בכלל דברי רב נתן שהרי אנו שמין כמה שוה זכותו של בעל לפי שניו ולפי בריאותו וזו השומא היא אף בגופה של אשה שהרי על כרחך כך הם שמין לפי מה שהוא קטן בשנים יותר מן האשה או שהוא בריא יותר ממנה ואין שומא לבעל בכאן בלא האשה וכן כשאתה שם באשה השומא תלויה אף בבעל לכל אחד מהם אדם אומד לפי חבירו ובזה אף דברי רבי' יצחק ז"ל צריכין למתק וכך הם לדעת רב חסדא אמר שמין כמה זכותו של בעל שוה לאשה בכל ספקותיו בבריאות ובשנים בנכסים ובמריבה ורב נתן אמר אין אומדין כל הספקות אלא באשה כגון שנים ובריאות אבל אין אומדין בנכסים ובמריבה שהם בבעל כלומר ברשותו של בעל לפי שיש עשירים שאין אשתו קלה בעיניו להוציאה וכמה פעמים שהשלום יוצא מתוך המריבה והפי' הנכון דלרב חסדא אומדין ספיקו של בעל בבעל כלומר שמין כמה האשה או מי שהוא במקומה רוצה ליתן לבעל מספק זכייתו והוא פעמים דבר מועט שאם כתובתה מאתים אין האשה והעומד במקומה רוצה ליתן לבעל מזכותו אלא עשרים ונמצאו העדים משלמים עשרים ורב נתן אמר באשה כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה ואין אדם רוצה לסכן בממונו ליקח ספקות אלא בדמים קלים שאם כתובתה מאתים אינו נותן בה אלא מנה ופרס נמצאו ספיקו שוה חמשים ומשלמים חמשים וכך הם דברי רבי' שלמה ז"ל ואפשר ששמין אף זה לפי שנים ובריאות ונכסים ומריבה כלומר שמין הכל בבעל ולרב נתן שמין הכל באשה ויהיו בכלל דברי הגאון דבריהם ופי' באשה בכתובתה באמת כדברי הגאון ולא להוציא נכסי מלוג שהיה לו לפרש שאם יש במשמע כתובתה להוציא נכסי מלוג אף ממשנתינו יתמעטו נכסים הללו דהא קתני נמי בכתובתה ועוד דרב פפא אדרב נתן קאי ואכיצד שמין למעט בשומא בא ולא לפטור מתשלומין לגמרי וכשם שפירש באשה שומא בין רב למעט כך פירש בכתובתה שומא ועוד שאין להס טעם לפוטרן מנכסי מלוג ואפי' הן בחזקת האשה לגבי פירות דבעל לא גרעי ממאי דתנן אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהו בידו אלף זוז בין ליתן מיכן ועד שלשים יום בין ליתנם מיכן ועד עשר שנים וכן לענין הגוף לפי טובת הנאה שבהן שאם מתה יורשה ואינה יכולה להפקיע זכותו דקי"ל כתקנת אושא וידו עדיפא מידה ומה שאמר רבי' שלמה ז"ל שיאמרו העדים לא ידענו שהיו להם נכסי מלוג א"כ אף בנכסי צאן ברזל יאמרו כן ולפי הדברים משמע שהם משלמים אותם וכן מוכיח בפרק החובל ועוד בעיקר כתובה נמי יאמרו סבורין היינו שאלמנה נשאת ואין לה אלא מנה אלא כיון שהם יודעין שאפי' כתובתה מאה מנה הן מפסידין אותו ועל דעת כן באו ואע"פ שאינן יודעין חייבין וכן בנכסי מלוג: