מלחמת השם על קידושין לא:

ועוד ג' מחלוקות בדבר ר"א אוסר לפי שאין בקיאין בתורת גיטין וקדושין ויש מהם ממזרים ומהם גרי אמת כשרים ועשאום כגר לאחר עשרה דורות: אמר הכותב והרי אין ממזרים ידועים ולא הכשרים כדי שניחוש שמא יאמרו ישראל הוא דנסיב ממזרתא והיינו דפרכיה אביי לר"י ובין קנס בית דין לעולם אין לחוש שמא יאמרו בכותים דישנים בישנים הם וכן לרב נחמן דאמר ממזר מאחותו וממזר מאשת איש נתערבו בהן שלקותן מתחלתן ואינן ידועין בהן ולא משום הכשרן דכותים פרכיה אביי לרב יוסף אלא כדקאמר כי הדדי נינהו וישנים בישנים ולא דמו לגזירה דגר אחר עשרה דורות אבל גרם לו זה מה שפי' בדברי ר"י הראשונים וטעמא נקיט בפסול כותים דמשום קנס וגזירה שגזרו עליהם חכמים הוא וזה אינו כלום שאם כן למה אמר עשאוה כגר לאחר עשרה דורות הוי ליה למימר עשאוה כממזרת בגר לאחר עשרה דורות מדקאמר עשאום כגר משמע דליכא בפיסול דידהו קנסא כלל ועוד דאם כן הוה רב יוסף מפרש טעמיה ואביי פרכיה דהא לדבריו ר"י שפיר קאמר דטעמא דכולא שמעתא נקט והיכי פריך ליה אביי בשתיקה טעמא דקנסא ועוד דהא בגמ' נסתלק רב יוסף לגמרי והיאך נתלה השמועה בדחויות להדיא אלא ודאי רב יוסף משום שמא יאמרו ישראל נסיב כותית נסיב לה ולא נחית לפסולא דכותים בישראל משום מאי ופרכיה אביי והדד מסקינן בפסול כותיים דמשום ממזרת הוא והלכך אסורין זה בזה דגר אסור בממזרת ס"ל לר"א דאכל האסורין לבא בקהל דהיינו גר עמוני ומואבי קאי ואמר ודאן בודאן מותר הא בגרים כשרים אסור והשמועה פשוטה לפניך דגרי אמת הן ואסורין זה בזה משום ממזרת ולמאי דס"ד לר"א גרי אריות הן אסורין משום ישראל ממזר בגויה שאילו באו לקבל עליהם מצות אסורין נמי משום גר בממזרת ואין להם תקנה והיינו דפרכי' ומי סבר לה ר"א כרבי עקיבא וכו' ולא אמרינן כ"ש דכיון דישראל כשר הוא אסור בגויה משום דכותי לא ישא כותית ודאי משום פיסול יוחסין נסיב לה ר"א ולומר שאין להם תקנה שאילו משום גרי אריות יש להם תקנה מקבל עליו גירות ונושאה ומתני' נמי בבאין לפנינו עסקינן דאילו במרדן מי צייתי ולר"י ולרבי עקיבא לא שמעינן להו מידי בכותי וכותית דשלש מחלוקות בדבר בפסול כותים עצמן הוא כדאמרינן ומשום הכי פסלינהו אי נמי לדידהו מותרין זה בזה דאי לר"ע גר בספק ממזרת הוא ואפילו לר"י שמעינן לה במתני' שתוקי ואסופי מותרין בממזרים דאסורים לבא בקהל נינהו ומותרין זה בזה משום דהעמידו אותן על דין תורה דאינו אסור אלא ממזר ודאי בקהל ודאי דלא הוזקקו חכמים לגזור בפסולין ולר"י נמי יש להם תקנה לישא כותי כותית כדפרישית והרי זה נכון:

ועוד מתני' הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה וכו' עד וההיא ודאי בפסולי כהונה וכו': אמר הכותב מתוך ראיתו זכינו בדין דע"כ לפי הירושלמי מתני' דקתני לוים וישראלים מוסיפין בלוי וישראל הנושאים קאמר ומשום פסולי קהל דאי אמרת בכהן הנושא לויה ישראלית היכי מקשי לא נמצאת מחמיר בישראל והלא בדין הוא שיבדוק הכהן אחר לויה וישראלית יותר מן הכהנות שהרי הכהנות בחזקת מיוחסות הן עומדות ביותר מן הישראלית ולמה לא יבדוק יותר בישראלית מבכהנת ועוד שגירסת הירושלמי כך היא בכל הנוסחאות לא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן ושמעת מינה שבישראל הנושא משנתינו שנויה ולפיכך תמה ואמר היאך אנו מחמירין ביחוסן של ישראל יותר מן הכהנים ומשני א"ר יוסה בר' בון אחת זו ואחת זו קנס קנסו בהן כדי שיהא אדם מדבק בשבטו ובמשפחתו כלומר בין כהן בכהנת בלוייה וישראלית דסיפא אינו אלא קנס כדי שיהא אדם נושא אשה ממשפחתו פירושו ממשפחתו עצמו שהיא בדיקה לו ולא ישא ממשפחה אחרת אפי' כהן כהנת וישראל ישראלית וקנסו לישראלית יותר מן הכהנים לפי שאינן מיוחסין כ"כ ועוד שהכהנים זריזין הן מעצמן לבדוק ביוחסין כדי שלא יאבדו מעלתם ונחלתם ומתנותיהם נמצאת למד לפי הירושל' שאף ישראל הנושא בודק משום פסולי קהל ורישא בכהנת משום פסולי קהל נמי בדיק בה ואיהי בדקה בדידיה הכי וקשיא אגמ' דילן דאמר איהי לא בדקה בדידיה אלא דאיכא לפרושי דאיהי נמי בדקה בדידיה אלא דמשום פסולי קהל בלחוד הוא דבדקה והאי דלא תנא הכי שיורי שיירה לאשמועינן שיש שהיא אינה צריכה לבדוק בו כגון פסולי כהונה והוא בודק בה כדרך הלשון האחרון שפירש בעל הספר הזה ז"ל גם גרסת משנתינו אינה לויה וישראלית מוסיפים כמו שכתב אלא לויים וישראלים מוסיפין וכן נמצא בכל נוסחא מדוקדקת ובירושלמי שלא עבר עליו קולמסן של מגיהי ספרים ובפירושי ר"ח ז"ל תדע מדקתני מוסיפין ולא קתני מוסיף כי רישא: