מלחמת השם על כתובות כ

ועוד כתב הרי"ף ז"ל הלכה כשמואל דאמר הלכה כאנשי גליל והביא לדבריו ראיות וכו' אסיקנא כאנשי גליל ליתא אלא דחיה בעלמא הוא: אמר הכותב לא הבין דעת הגאון ז"ל שהוא כך אמר דבפ' אלמנה אמרי' דאי ניזונת תנן אתיא כאנשי גליל ואנן ניזונת קא גרסי' דהכי כתיב בכולהו נוסחי והכי נקיטי' כולהו רבנן דניזונת גרסי' כלשון הזה אמרוה הגאונים כי כן מצינו מפורש בהלכות הנגיד ז"ל ומה שכתב בההיא דשלח רבין באגרתיה לא שמעי' מינה לא כרב ולא כשמואל שלא אמרו אלמנותו ניזונת מנכסיו אלא להפקיע מזונות הבת וכו' ושמעינן נמי מינה שאע"ג שאין הבנות ניזונות על הבנות אבל האלמנה ניזונת על הבת ולא שייכא האי דשלת רבין בפלוגתא דרב ושמואל כל עיקר אפשר שדעתו של רבי' היה לומר שאם אין האלמנה ניזונת מנכסי יתומים אלא עד שירצו ליתן לה כתובתה היכי אמרי' התם בפ' יש נוחלין דאלמנתו ניזונת משום דשויוה רבנן לבעל כיורש משום פסידא דאלמנתו שהרי אינה פסידא גמורה אם אינה ניזונת שהרי היא גובה כתובתה ועכשיו אם אותו בעל הוא רוצה נותן לה כתובתה ופוטרה וכיון שכן אין פסידתה גמורה כי היכי דליפקעהו רבנן לכחו דבעל אלא לאו ש"מ שע"כ של יורשין היא ניזונת ואיכא פסידא גמורה דאלמנה ועוד שהרי אמרו אלמנה ובת אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים ואי ס"ד יכולה הבת ליתן לה כתובתה ולפוטרה למה תשאל על הפתחים משום דזילותא דאלמנתו עדיפא ליה הרי הנכסים בחזקת הבת שאין מזונות האלמנה אלא רשות ביד יורשים וכיון שכן לא הוה לן למימר תשאל על הפתחים ור"ת ז"ל נמי כתב זו לראיה ושתים אלו למדנו מדשלח רבין באגרת' כמו שכתב רבינו הגדול משמיה דגאון וסוגיין דפ' מי שמת מסייעא להו טפי דקאמרי' אלמנתו מהו שתמעט כיון דאית לה מזוני ממעטא או דלמא כיון דאי מינסבא ל"ל לא ממעטא ואי לאנשי יהודה היאך ממעטא הרי בידם ליתן לה כתובה ולהפסידה מזונותיה וכיון דמשום כתובה לא ממעטי נכסי דאכתי מרובין נינהו מזוני ודאי לא ממעטי אלא ש"מ כאנשי גליל ס"ל ועוד יש ראיה לדברי רבינו הגדול ז"ל ממה שאמרו ר"י אומר מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה כלומר אם תצטרך תאמר למזונות מכרתי וכשתרצה תאמר לכתובה מכרתי וכמו שפי' בירושלמי אלמא בדידה תליא מלתא כאנשי גליל דאי כאנשי יהודה כיון דסתם זבינה יכולין היורשים או בע"ח לומר לה הרי הם לכתובתיך ואין ליך מזונות אלא ש"מ בדידה תליא כאנשי גליל וכיון דסתם זבינה [אינם] יכולין היורשין או בע"ח לומר לה הרי הם לכתובתיך ואין ליך מזונות אלא ש"מ לומר תהא מכירתו לכתובה או למזונות וזו ראיה גמורה ועוד דאקשי' בערכין תנן שום היתומין ל' יום במאי עסקי' וכו' בשלמא לר"י דאמר לכתובת אשה נזקקין לנכסי יתומים ניחא דמוקים לה בכתובת אשה אלא לרב אסי קשיא ואמרי' ולר"י מי ניחא שבקי' מזוני דודאי קא מפסדא ונקיטי' הכרזה דלא ידעי' אי מרווחינן אי לא מרווחינן הא לא קשיא בתובעת כתובתה בב"ד וכר"י ושמעת מינה שאילו לא תבעה כתובתה בב"ד כל זמן שתמשך הכרזה יש לה מזונות ומש"ה אין מכריזין אלמא אע"פ שב"ד רוצין ליתן לה כתובתה שהרי הם מוכרין הנכסים כדי ליתן לה כתובה אעפ"כ יש לה מזונות אלמא אין היורשין יכולין לפטרה בע"כ ממזונותיה שהרי ב"ד כיתומים הם ואעפ"כ אין כח בידם לסלקם ממזונותיה אע"פ שירצו ליתן לה כתובתה ואילו לאנשי יהודה ודאי כיון שרצו ומוכרין נכסיהם ליתן לה אינה ניזונת דהא עד שירצו ליתן תנן ושנו בתוספתא כל הארצות כותבין כאנשי ירושלים אע"ג דלא אותיבו מינה בגמ' דילן מיהו שמעית מינה דמנהגא הכי ועוד דהתם מתני' כאנשי גליל נישנית ודקתני ואנשי יהודה כיחידאי תני להו ומה צריך לראיה אחרת דלא איפסיקא הלכתא כחד מינייהו הא קי"ל כל היכא דאפליגו רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני והיאך נחלוק על זה הכלל המסור בידינו ומוחזק בתלמודנו ומה שאמר מפני שתלמודנו תלמודא של בבל וכי אין תלמודנו תלמודא של נהרדעא והא שמואל ור"נ ואמימר ורב אחא בר מניומי ורב חמא וכמה רבנן סמכי מרייהו דתלמוד בבל בנהרדעא יתבי ונהרדעא מעיקר בבל היא כדאמרי' לא כתבי פרוזבילא אלא אבי דינא דסורא או אבי דינא דנהרדעא ואמרי' בבבל היכא בבי דינא דשייף ויתיב בנהרדעא והוא עיקר בבל ועיקר תורה מימי גלות בנהרדעא שם שגלות יכניה והחרש והמסגר כמו שמפורש בכיצד נכתבה המשנה ומקצת הגאונים שחלקו בזה לא אמרו אלא מההוא טעמא דכיון דיהבו קיצותא דנהרדעא ש"מ כ"ע כבבל נהוג וכבר דחאה רבינו הגדול ז"ל בטעם נכון והפורש ממנו כפורש מחייו ורבינו שרירא ורבינו האיי בנו שהוא שקול כרובא של סנהדרין כך כתבו כדברי רבינו הגדול ז"ל: