מלחמת השם על כתובות יז

ועוד הא דתניא כתב לה פירות וכו' וה"ר יעקב מרמרו"ג ז"ל פירשה כשמתה מאחר שנישאת וכו' עד והרי"ף ז"ל השמיטה ולא כתבה בהלכות: אמר הכותב ומדברי רבינו נלמוד שהוא מפרשה כדברי (ר"ש) [רש"י] בשמתה מן האירוסין ובשכתבו מן האירוסין והלכה כת"ק ולפיכך לא הוצרך לכתבה שהרי כתב ברייתא דתניא לקמן אע"פ שכתובתה בבית בעלה מתה אביה יורשה שפירש בבית בעלה שהביאה לו כסות וכלים וכתבן לו שהם שנקראין כתובה ואינון נכסי צאן ברזל והם בבית בעלה שכבר כתבתן לו ואעפ"כ אביה יורשה ולא בעל הרי כתבה רבינו מפורש להאי דת"ק דר' נתן ועוד שפסק הלכה כראב"ע והא נמי בהך שייכא כיון דמן האירוסין מתה. ועתה אכתוב לפי עניות דעתי כמה מעלות טובות יש לפי' ר"ש והרי"ף ע"פ הרב ר' יעקב דאי משנישאת אמאי לא זכה מ"ש כי לא גבה דאינו יכול להוציא מיד אב משום דאומדן דעתיה הוא שלא כתב אלא ע"מ שתתקיים בתו עמו א"ה כי גבה נמי יחזיר ואפי' תאמר שזה אומדן דעת הרב ז"ל לישנא דגמ' מיהא קשיא למה לן למימר בגמ' עד כאן לא אמר ראב"ע אלא מדידיה לדידה שיש במשמע שבא לחלוק בין זכות שלה בשלו לזכות שלו בשלה אדרבה ניחא הוה לן למימר דכתיבתו וכתיבתה שוין וכולן לא כתבו אלא ע"מ לכנוס ומכיון שכנסו קנו ואילו היה זה הפי' אמת לא אמרו בגמ' סתם דמ"ד לא זכה כראב"ע והוה ליה למימר כראב"ע דאזל בתר אומדן דעתא מדקאמרי' לה סתם משמע דהיינו הך ועוד דקאמרי' מ"ד לא זכה כראב"ע ומ"ד זכה כרבנן והיאך אפשר לומר כן והא דכ"ע הכא לא זכה אלא משעת נשואין והתם לרבנן משעת אירוסין זכה בהן וא"ת דאיכא לאיפלוגי בין כתיבתו לכתיבתה א"כ מ"ד נמי לא זכה אפשר דאתיא כרבנן הואיל ואין כתיבתו וכתיבתה שוין ויש לחלק ביניהם וא"ת שכתב כך בפירוש שיבואו עמה לבית בעלה לכשתנשא אין הלשון כן והכי הוה בעי למיתנא כתב לה פירות ונישאת ומתה ועדיין הדבר קשה דאפשר הוה להו למימר דכי היכא דמודה ראב"ע היכא דלא זכה משעת נשואין אע"ג דהתם זכתה היא הכי נמי אפשר דמודו רבנן בה דאינהו נמי בתר אומדן דעתיה אזלי התם ואין אומד זה דומה לזה כד"ה כדי שתלמוד כתיבתו מכתיבתה וכמה דקדוקין וידים מוכיחות יש לפי' זה למי שמעיין בצורת ההלכה ולא ניתנו לכתוב ומה שהשיב ה"ר יעקב ז"ל בספרו אמאי מייתי לה אפסקה דנישאת תשובתינו משום דתנן נישאת יתר עליו הבעל כו' דמשמע מינה דאפי' בנדונייתה שכתבה לו משעת אירוסין אינו זוכה שאינו אוכל פירות עד שתנשא ולא יורשה ואינו קוברה בכתובתה ודייקא מתני' כת"ק דר' נתן ושינה כוותיה ואי כר' נתן מתני' בשלא כתבו מן האירוסין שאינו קובר בתנאי ב"ד וקאמרי' עלה בגמ' שאפי' קדמו וכתבו נמי פלוגתא דת"ק ור' נתן דלת"ק לעולם לא זכה הבעל בדברים הללו ואינו אוכל פירות ואינו קובר עד שתנשא ודבר ברור הוא ומה שהשיב עוד מלשון הברייתא כך פירושה כתב לה אביה בכתובתה פירות כסות וכלים שיבאו עמה לבית בעלה כלומר שכתב לה בכתובה מן האירוסין ודא נדוניא דמקני לה אביה להנעל מביתיה לבית בעלה כך וקבלה החתן בשומא כך וכך ואוסיף לה מדיליה הכי והכי והלשון מכוון הוא לדברינו ביותר וכלפי שאין הבעל זוכה עד שעת כניסה לדברי ת"ק הוזקק לשנות כך. וכך דעת הגאונים: