מלחמת השם על ברכות מד.

ועוד כתב והא דא"ר הונא לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן וכו' מצאתי בהלכות הרב אלפסי ז"ל מכלל דכי קנה וחזר וקנה הואיל ועכשיו אין לו כיוצא בהן דברי הכל צריך לברך וזה כו' ולא כך היא הגירסא בספרים שלנו: אמר הכותב אבל ספרי ספרד יותר נאמנין מספרינו ואף בפי' רבינו חננאל מצאתי הגרסא כדברי רבי' ז"ל ותרי לישני פליגי בהא דלישנא קמא אמר לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן מכלל דכל שאין לו צריך לברך אע"פ שקנה וחזר וקנה מדלא אמר שאין לו ולא קנה אבל יש לו או שקנה אין צריך לברך וללישנא בתרא עדיף לן לא קנה לברוכי עליה אע"פ שיש לו וגם זה מדוקדק ונכון. ומה שהשמיט רבי' ז"ל עובדא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אינה השמטה שכבר כתב שהחיינו ושחלק מחכמתו ליראיו ולכתוב בהל' זו שאמר רבי חנינא בריה דרב איקא חשיביתו עלאי כששים רבוא אינו ראוי דהיא מילתא דלית לה פתרי אבל הוא מיסודי חכמה שרמז להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שנכללו בו כל הדעות כענין שאמר הכתוב ביהושע בן נון איש אשר רוח בו ודרשו בספרי שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד שאין ברכת חכם הרזים אלא מן הטעם המפורש בגמרא לפי שאין דעותיהם דומות והקב"ה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי והוא שאמר משה אלהי הרוחות כמדרש חכמים לפיכך אמר להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שהוא כללי בכל הדעות ובכל החכמות והוא שיהיה המברך כמותו חכם גדול מכיר בהן ובמראה פרצופותיהן שיש בהם מדות הללו והיא חכמתו של רבי ישמעאל דהיכלות ודהכרת פנים ולפיכך אמרו לו חכימת כולי האי ואפ"ה כיון דלא סליקא ליה שפיר דשלטא ביה עינא ונח נפשיה לא קי"ל כותיה ולא מברכין חכם הרזים אלא על אוכלוסא ואע"ג דחשיבי טובא שאין היחיד קובע ברכה לעצמו בשביל חכמתו וחכמת חביריו וברייתא קתני לאוכלוסא חכם הרזים וקתני לחכמי ישראל שחלק מחכמתו ולא מפליג אפילו ברואה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ושמא גם הוא בשביל כבודו אמר להם ורצה נמי לרמוז להם שהגיע למדה הזאת ולא מצינו בגמרא שבירך ברכה זו. ולענין נכנס לכרך שמברכין שתים דאוקימנא בגמרא בכרך שאין דנין והורגין בו מסקינן עלה בנוסחי הגאונים אכרכין דקאמרינן אי דנין והורגין בו שפיר קא עבדי זימנין דלא משתכח דמילף עליה זכותא וקטלו ליה ולפיכך כתבה רבינו סתם וכן נוסחתו של בעל הלכות ראשונות ועוטר ישראל בתפארה: