מלחמת השם על ברכות לד.

כתוב בספר המאור להיכן כו' שזמנו עליו אבל מה שכתוב בהלכות במקום הזה בפירוש כו' וכמו שאנו רגילין לפרש הוא הנכון: אמר הכותב ההרגל הזה מדברי ר"ש ז"ל יצא להם וזו מחלוקת ישנה היא מקצת הגאונים מפרשים כדברי רבי' ורב עמרם ומקצת הגאונים פירשו כמו שכתב בעל המאור ומן הדומה שאין פירושם נכון דהיאך עלה על דעתם שאם זמן עמהם יחזור לזמון והלא ידי זימון יצא ועוד היאך יזמן יחיד לבדו והרי אפילו לא יצא ידי זימון כגון שלשה שאכלו כאחת ונחלקו אין היחיד מזמן על ידי עצמו קל וחומר לשכבר זמנו והרי אפילו לשלשה שבאו משלש חבורות אמרינן לקמן דאי אזמון עליהו בדוכתיהו כלומר שזמנו חביריו לעצמן כשהוא יחיד לאחר שנחלק מהם פרח זימון מנייהו וליכא מאן דפליג וממתני' גמרי' לה והיכי אפשר ליה לרב זביד משמיה דאביי לומר שהיחיד חוזר לזימון חס ליה למימר הכי והבא לפרש במי ששמע מקצת ברכת המזון ויצא לשוק וחזר טועה הוא שהרי לא הוזכר בכל השמועות הללו יצא לשוק באמצע ברכת המזון אלא ביצא לו בסוף זימון קודם ב"ה כל הדברים אמורין ועוד אין טעם למחלוקת זה בכאן שאפילו נאמר שהברכות מעכבות זו את זו ובשהה כדי לגמור את כולה אין מקום לזה בכאן והיו מפרשין זה בגמ' והנכון כדברי רבינו ור"ח ואדלעיל קיימינן דקאמרינן בין לרב נחמן בין לרב ששת דכולי נברך עד הזן חדא היא לפי שאילו כיון שבאמצע זימון שהוא אמצע ברכה מפסיק שמא צריך הוא לחזור לראש כדי לאומרה על הסדר ואמר רב זביד משמיה דאביי דהפסקה היא וצריך לחזור לראש אי משום דס"ל שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וס"ל דברכת זימון מלתא באפה נפשה ולא בעי כדי לגמור כולהו ברכות אי משום שכך תקנו חכמים שיהא המברך חוזר ואומרה על הסדר כשם שכעונין גומרין אותה על הסדר בלא הפסק ורבנן אמרי למקום שפסק ואיפסיק הלכתא כוותיהו וכן עמא דבר: