מלחמת השם על ברכות יב.

כתוב בספר המאור ונשים בבהמ"ז בעיא ולא אפשיטא ואינה מוציאה אחרים ידי חובתן דלמא דרבנן היא ולא אתיא דרבנן ומפקא דאורייתא וכו' והרי"ף לא פירש בזה כלום: אמר הכותב והלא פירש ואמר תפלה ומזוזה וברכת המזון דהוה ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא וכל מ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות הא משמע שהן חייבות דבר תורה והטעם שעליו סמך רבינו בזה משום דרבי יוחנן דאמר להוציא רבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן ומה שדחה בה בעל המאור דמאן דמחייב מדאורייתא בברכת המזון אע"ג דלא אכל אלא שיעורא דרבנן מפיק למאן דאכל שיעורא דאורייתא דברי הבאי הם שכלל גדול אמרו כל שאינו מחויב בדבר אין מוציא את הרבים ידי חובתן והא לאו חומרא דרבנן היא אלא מלתא דטעמא היא ומדאורייתא היא דאין מוציאין מן הפטור על החיוב וכיון דמ"מ מן התורה אינו מחויב בדבר בכזית דגן היכי אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ועוד דמסקנא בכמה מזמנין בכזית או בכביצה אסקה אביי בפ' שלשה שאכלו והוא מסקנא דשמעתא הכא ובפסחים דבקראי פליגי ר"מ סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתייה ואכילה בכזית רבי יהודה סבר אכילה שיש בה שביעה הוי אומר בכביצה ושמעי' מינה דכזית וכביצה שיעורא דאורייתא הוא והכי נמי אפקה רב זביד בפרק יוה"כ ומוכח מיניה דכותבת הגסה שאמרו פחותה מכביצה והוא מסקנא דשמעתא נמי התם ועלה סמכינן ואידחי לה דחויין דאמרינן הכא בשמעתין כגון דאכיל שיעורא דרבנן דהוא כזית דלאו דרבנן היא אלא דאורייתא ובפחות מכזית לא מחייב כלל לא מדרבנן ולא מדאורייתא וממילא שמעינן מהא דתניא אשה מברכת לבעלה דנשים בברכת המזון דאורייתא וכדקס"ד בגמ' וא"ת בן לאביו תפתר כשמגיע לכלל שנותיו לפום גמרא דילן דלא קשיא להו בן לאביו בעיקר נוסחי ואע"ג דבירושלמי אוקמוה בעונה אחריהן מה שהן אומרין אנן לפום גמרין לא מתוקמא לן הכי דמאי באמת אמרו פשיטא ומעולם לא עלה על דעת בגמרא שלנו לומר כן וירושלמי נמי סבר לה דנשים בבהמ"ז דאורייתא אלא שאין מביאין ממנו ראיה לכאן ומגיהי ספרים הגיהו במיעוט נוסחאות ולטעמיך בן מברך לאביו אלא טעות היא דקטן אפילו הגיע לחינוך אינו מוציא אחרים אפילו בדרבנן כדתנן הכל כשרים לקרוא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן וטעמא דמלתא משום דחינוך מצוה דאביו הוא ואיהו לאו בר חיובא הוא כלל וכן אמרו בהלל כשהיה מקרא קטן ורבינו הגאון ז"ל כתב עלה והא דחיאתא היא ומתני' קאמרה באמת אשה מברכת לבעלה ולית לאוקמא בשיעורא דרבנן ולאפוקי מינה שיעורא דאוריתא בלא ראיה אלא דבין בהא ובין בהא מברכת לו והכי ודאי משמע דדחויה היא דדחי לה רבינא לרבא לומר מהא לא תפשוט דאיכא למימר הכי וכדרב עוירא הא לדידן דלא קי"ל כדרב עוירא תפשוט כרבא ושמעתי שיש מן הגאונים שסמכו הדבר מההיא דאתמר בפרק שלישי רב אמר לא ברית ולא תורה ולא מלכות ברית לפי שאינה בנשים תורה ומלכות לפי שאינה לא בנשים ולא בעבדים ואם אינן חייבים אלא מדבריהם מה ראיה נשים ועבדים לעיקר ברכת המזון שבתורה וזהו דעת הגאונים וסמיכתן בדבר זה ואל תתמה שיש כיוצא בזה בתלמוד בעיות שלא נפשטו במקומן ובמקום אחר מתברר עיקרן שתים מהן בפרק השולח דאבעיא להו אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מאי טעמא אי משום דוחקא דציבורא אי משום דלא נגרי בהו ולא אפשוט בדוכתא ואפשיט מההיא דתניא במסכת כתובות נשבית והיו מבקשין ממנה עד עשרה בדמיה וכו' וכן כתבו הגאונים שם ואחרת באותו הפרק מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה או לא ולא אפשיטא כלל ובמסכת כריתות אמרו קסבר מעוכב גט שחרור אוכל ועוד בפרק החובל ביישו ישן ומת מהו ולא איפשיטא ובפ' אלו הן הנחנקין אמר רב ששת ביישו ישן ומת פטור וכך היא גרסתו של רבינו שלמה שם ובפרק אין בין המודר אבעיא להו כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דרחמנא הוו ולא אפשיטא ובמסכת קדושין ובמקומות אחרים אמר רב הונא בריה דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא אפשיטא מינה בדוכתא ובגמ' עצמה בפ"ק דערכין דמי ראשי לגבי מזבח מהו נדון בכבודו תיקו והתם אתמר בשמעתא דלעיל והא מבעי מבעיא לך כי אבעיא ליה מקמי דשמעית להא מתניתא השתא דשמעית להא מתניתא לא אבעיא לי וכיוצא באלה סתומות ומפורשות רבות במקומות אחרים כ"ש בכאן שאין פשטא של בעיא זו אלא מסוגיות השמועות ודברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר: