מלחמת השם על ביצה ב:

ועוד ומצאתי לרב ר' אפרים ז"ל וכו' ולא נתכוונו דברים הללו אצלי כי ביצים במעי תרנגולת כאחד מאבריה: אמר הכותב דברי ה"ר אפרים ז"ל צריכין הם לפנים אבל לא ראינו לרבינו הגדול ז"ל שכתב סתם מותרות לאוכלן בי"ט שיחלק ביניהן וכן בגמ' הקשו ואם איתיה נגזור משום הנך דמתילדן ביומיהו ולא הקשו נגזור משום יו"ט שאחר שבת שהם אסורות ספק דאורייתא ופעמים בודאי כשהיא גמורה שכשיוצא בה נמכרת בשוק עוד השיבו עליו רבי' שפי' זו האתקפתא נגזור משום הנך דמתילדן ביומי' על כרחנו אינו ביו"ט דעלמא דהוה ליה גזירה לגזירה אלא ביו"ט אחר השבת היא דהנך דמתילדין דבר תורה ואפילו הכי במעי תרנגולת מותרות אבל דברי הרב ז"ל אצלי צריכא טעם ומה שמשיב בעל המאור שהם כאחד מאיברי התרנגולת אינו נכון שהרי אמרו מותרות לאכלן בחלב ועוד כשהקשו נגזור משום הנך דמתילדן לא אמרו דכאחד מאיבריה הם אלא הטעם הנכון והברור שאין להרהר אחריו שכל דבר שיו"ט מכין לשבת וכן שבת ליו"ט ואלמלא הכנת הראשון לא יהיה השני נהנה באותו הדבר אסור דרחמנא אמר ביום הששי הכינו ולא ביום קדש הכינו וזה טעם לביצה שנולדה ביו"ט שמאתמול גמרה לצאת היום ואלמלא גמר של אתמול לא יצא היום הלכך אסורה שעל ידי הכנת השבת בא לידינו ליום טוב מה שאין כן בביצה במעי תרנגולת שאנו זכינו בה ביו"ט ולא הביאה לידינו הכנת שבת וא"ת והלא ביו"ט יכול הוא לשחטה ולאכול היא וביצתה ומה הועיל לנו גמר של אתמול זו אינה שאלה כיון שלא שחט ונולדה שבת הכינה לפנינו ועוד אמרו בירושלמי לא דמי טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ הרי נתפרש טעם לשאלת ה"ר אפרים ז"ל יפה יפה וזה הטעם נמי למה שאמרו נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דרבה שהלידה כמו כן נקראת הכנה שמחמת לידתה אנו נהנין בה מ"מ אתה צריך לידע שאין לידה דומה להכנת גמר שהכנת גמר אינה ליומא אלא למחר ואין יום קדש מכין לחבירו דבר תורה אבל הכנת לידה מדין תורה הכנה ליומא היא ומותרת היא ביומה דשבת מכינה לעצמה וכן יו"ט ואצ"ל למחר בשני שמותרת ולמה אסרו אותה מדבריהם מפני שכבר נאסרה ביומא ונמצאת הכנתה ליום שני והוה ליו"ט מכין לשבת:

ועוד והרב אלפסי ז"ל כתב מדאמר רבא אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך כו' הרי חזרה כל ארץ ישראל להיות כבית הועד שאין להם ספק בקדושת היום: אמר הכותב לא באתי לסתום אלא לפרש הרי עלה בידינו מפי שמועה זו שבזמן שהיו מקדשין על פי הראיה היו כולן עושין שני ימים חוץ ממקום הועד והיו תופסים אותם בקדושה אחת שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה נמצאת תקנה זו שהוטלה עליהם לעשות שני ימים בר"ה מוחזקת בידם בקדושה אחת שכן בית הועד עצמו אם לא באו עדים עד השני ביצה אסורה להם שהרי אשתקד שבאו מן המנחה ולמעלה היתה אסורה וכל זמן שעושין שני ימים קדושה אחת היו נוהגין בהם וכיון שכן מעתה נלמוד שאפילו לאחר שלמדו סדרי העבור צריכין הם לעשות שני ימים שלא משום ספק היו נוהגין בהן בתחלה אלא קדושה אחת הותקנה עליהם וכל היכא דקדושה אחת אע"ג דהדר ידעינן בקביעא דירחא עבדינן תרין יומי כדאמרן לעיל כותיה דרב אסי מסתברא וכו' זו היא ראיה של רבינו זכרונו לברכה וה"ר אפרים ז"ל תלמידו סבר שלא הותקנה עליהם תקנה לעשות שני ימים בקדושה אחת אלא צריכין לעשות שני ימים מספק ולנהוג בהן קדושה אחת מספק משום חשש שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה וכיון שאינו אלא משום ספק עכשיו נתבטל הכל במנין המתקן סדר העיבור זהו מקום מחלוקתו של הרב הזה זכרונו לברכה בדקדוק וא"כ כדבריו ביצה מותרת ומניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה שהרי פי' רבא טעמו באיסור ביצה מפני התקנה שמודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין שני ימים וכבר בטלה תקנתן של ראשונים ושל רבן יוחנן בן זכאי בימי רבי הלל ברבי יהודה הנשיא ובית דינו שתקנו למנות ע"פ החשבון וכיון שכן רבינא ורב אשי דבתראי אינון למה אסרוה ולקמן נמי דאסרינן למכחל עינא ביום טוב שני של ר"ה מיהא דרבא דאסר ביצה אמאי והלא בטל טעמו של רבא בדורות האחרונים גם כל הגאונים הבאים אחריהם א"כ למה אסרוה לפי שאינן בקיאין ורבא גופיה ביומיה התקין כדאמר רבי זירא לעיל דידעי' בקבוע דירחא והיינו ידיעה של תקנה וכדקאמר דהאידנא דידעינן ואלו קודם תקנה שעל פי עדים מקדשי' אין אדם יודע בקביעא דירחא אלא בקרוב מקום אלא שמע מינה שלעולם עושין בר"ה שני ימים ואפילו לאחר תקנה וקדושה אחת הן לעולם ומילתא פסיקא היא גבן דשני ימים של ר"ה קדושה אחת הן ועוד דהא רבא אמר בפשיטות מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש לומר שהכל מודים בכך ומתניתא היא בפ' בכל מערבין אמר להם רבי יוסי אי אתם מודים לי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין היום קדש ולמחר קדש והיינו אפילו לאחר תקנה וכדרבא לומר שאע"פ שמקבל רבי יוחנן בן זכאי העדים היום וקדשו בית דין החדש נוהגין שני ימים בקדושה כמו שהיו עושין בזמן הבית לפי שלא בטל רבן יוחנן בן זכאי דברי ב"ד ראשון לשנות מנהגם בשני הימים כדי שיהו כל הזמנים כמנהגן בין קודם חרבן בין לאחר חרבן בין לכשיבנה הבית במהרה בימינו והרי זו ראיה נכונה שאין בכל התקנות שנוי וקולא בסדר הנהגת שני ימים של ר"ה בקדושה אחת אלא עדיין תקנת בית דין שהחמירו ותקנו קדושה אחת קיימת עלינו בין בחוצה לארץ בין בארץ והוי יודע שכל זה לדעת רבא שהוא סובר כרבי יוסי בקדושות כדאיתא התם בפרק בכל מערבין אבל לדעת רבי יהודה אף ר"ה שתי קדושות לעולם דתנן התם רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב שני עירובין ולא הודו לו חכמים ומפרשי' עלה בגמ' התם טעמא משום דלא ליזלזלו ביה כלומר שכל עצמן לא תקנו מתחלה שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה יהיו נוהגין אותו היום קדש אלא משום דלא ליזלזלו ביה ולא שיהו קדושה אחת וכ"ש לאחר תקנת ריב"ז ומיהו רבא מוקים לה לר"י לאחר תקנת רבן יוחנן בן זכאי דוקא וטעמא דרבי יוסי דאסר משום דקסבר אפילו שני ימים טובים של גליות קדושה אחת הן וסיפא דקתני מתנה אדם על הכלכלה וכו' ולא הודו לו חכמים לרבה אפילו בשאר ימים טובים היא והכי נמי מוקי לה רב ששת לדר' יוסי התם וקסבר רבה דלית הלכתא כותיה אבל רבא ודאי כר' יוסי סבר לה דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ועוד דסתם משנתינו הוא ומפרש פלוגתייהו בין קודם תקנה בין לאחר תקנה דמי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה וכו' לומר שבכל התקנות סדרן שוה כדפרישית וברייתא דקתני התם אמר להם רבי יוסי אי אתם מודים לי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין וכו' מסייע ליה לרבא דפלוגתייהו ודאי לדידהו דרבי יהודה ור' יוסי היא ולא קודם חורבן ועוד דבשעת תקנה לא הוה ליה למימר אי אתם מודים לי אלא היה לו לומר והלא אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין וכו' ורבה דילמא לא שמיע ליה ההיא כדלא שמיעא ליה מתניתא אידך דמודה רבי יוסי בשני ימים טובים של גליות ורב אסי אמר דבשמעתי' לא שמיע ליה ההיא ואי נמי רבה שמיע ליה וקסבר טעמיה דרבי יהודה משום דבזמן הבית דהתקנה עיקר חששו לביצה אבל אחר תקנת רבן יוחנן בן זכאי שאינו אלא משום מהרה יבנה בית המקדש ומיום ראשון מנינן אין חוששין לקדושה אחת והיינו דאמר רבה בפשיטות מי לא מודה רבן יוחנן בן זכאי דאלמא אפילו לרבה מודה הוא רבן יוחנן בן זכאי בכך והנה הוא זה פי' מחוור בשטה הזו וכבר נשתבשו בה רבים ומכלל הדברים מתחוור ויוצא לעשות שני ימים בר"ה בכל מקום כמו שכתבתי למעלה ועוד דכי היכי דאנן עבדינן מנהגין משום דילמא גזרי גזירה הכי נמי אינהו עבדי מנהגייהו מהאי טעמא והלא כל ארץ ישראל היו עושין שני ימים טובים של ר"ה חוץ ממקום הועד שפעמים אינן עושין ופעמים עושין וזהו שאמר רבינו הגאון ואל ישנו ממנהג אבותיהם נ"ע וכן כתב ר"ח ז"ל ואשר אמרו בעבור בני ארץ ישראל בדורות שלפנינו אינה טענה לפי שגלינו גלות שלמה ובעונותינו לא נשאר בארץ ישראל בימים ההם אלא מעטי' ואינן בני תורה בנדנוד אחר נדנוד וטלטול אחר טלטול והוחלף להם בשאר ימים: