מלחמת השם על ביצה א

כתוב בספר המאור והריני מוסר לך כלל גדול בתורת המוקצה כו' עד וצריך אתה ליזהר בדיני המוקצה בכלל דברי הרב אלפסי ז"ל שלא שם אל לבו ההפרש שהפרשנו בו והוא נכון וברור: אמר הכותב לא נכון ולא ברור ולא ראוי לסמוך עליו והוא משתבר בשברי כלים עצמן שמותר להשתמש בהן בשבת דקי"ל כסתם מתני' כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה ואיתמר עלה דר"מ היא ואיהו לית ליה במוקצה אלא מחמת איסור ולא קי"ל כר' יהודה דפליג עלה התם ואסר משום דנולד הוא מעיקרא כלי והשתא שברי כלי אי נמי משום דכיון דלא אתקין מאתמול להאי מלאכה אסירי כדאיתא בפירקא קמא דחולין ואילו ביו"ט לא מפלגינן בהו אלא בין עושין מעין מלאכה בין אינן משמשין כלום אסור להשתמש בהן ולטלטלן כלל דקי"ל כר' יהודה דאמר אין מסיקין בשברי כלים ואע"ג דסתם כולהו שברים חזו לכסויי בהו מאני כדמוכח התם ובפרק כירה אפילו הכי אסירי מדין מוקצה ובודאי אם היו מותרים לטלטול ולהשתמש בהן שום מלאכה היו מותרין אף להסיק בהן דהוו להו כלים והיה מרבה עליהם עצים מוכניס ומדליקן כמו שהוא עושה אף בכלים עצמן כדמפורש בפרק במה מדליקין הרי למדנו ששברי כלים מותרים בשבת ואסורין ביו"ט מטעם איסור מוקצה ואיכא מידי דבשבת שרו וביו"ט אסירי ועוד דגרסינן בפרק אין צדין אמר רב יהודה אמר שמואל שפוד שצלה בו בשר אסור לטלטלו ביו"ט וכו' ורבינא אמר אע"פ שאין עליו בשר מותר מידי דהוה אקוץ ברה"ר והא שפוד שמותר לטלטלו בשבת דכלי הוא ותורת כלי עליו ואע"פ שמלאכתו לאיסור היא הא קי"ל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר כ"ש שביו"ט מלאכתו להיתר היא ואפ"ה אסר ליה לגמרי כדקאמר אסור לטלטלו ורבינא לא שרא אלא להניחו בקרן זוית מידי דהוה אקוץ ברה"ר ולא מפני צורך מקומו לפי שהוא מוקצה מחמת מיאוס וכמו שפירש"י ז"ל וליכא ספיקא דכרבינא קי"ל דבתרא הוא ועוד דאיהו הוא מאן דפסק בכל השבת כולה הלכה כר"ש בר ממוקצה מחמת איסור כדאיתא במס' שבת נמצינו למדין שכל מוקצה בין מחמת מיאוס בין מחמת דבר אחר אע"פ שמותר בשבת אסור ביו"ט כרב נחמן ורבינא דהוא בתרא דסבר לה כותיה ורב יהודה אמר שמואל גופיה אפשר דסבר לה הכי ואיכא למימר דטעמייהו בשפוד דבמוקצה מחמת מיאוס סבר לה כר' יהודה כלישנא דרב אחא דאמר בר ממוקצה מחמת מיאוס מיהו אנן כרבינא קי"ל כדפרישית מעתה כללו של בעל המאור ז"ל בטל והדין נותן שיבטל שהרי ביו"ט אין דרך לחלק בין תורי דרדיא והמדבריות לתמרי דעסקא לאסור שחיטת אלו משום מוקצה ולהתיר התמרים אע"פ שהן מוקצין כמותן שהרי השחיטה עצמה אינה מעכבת עלינו כלום ביו"ט וכיון שאיסור מוקצה ראוי להיות נוהג ביו"ט והוא נוהג יותר היה ראוי להם לחכמים להנהיגו בכל כדינו ולגזור אף בשבת מחמתו * מלומר כלומר הואיל ובשבת מותר יהא מותר ביו"ט שגוזרין בכל התלמוד בדברים המצויים המותר מפני האסור ואין מתירין האסור בשביל המותר וכ"כ בעל הלכות פסוקות בתמרי דנזיאתא דאסירי למיכל מינייהו ביומא טבא והקושיא שנתלה עליה בזה תירץ אותה ר"נ דגבי שבת דחמיר לא אתי לזלזולי בה ויו"ט דקיל אתי לזלזולי ביה ולפיכך החמירו בו יותר וכל עיקר לא דברו חכמים במוקצה אלא כדי שיברור ויזמין לעצמו צרכיו מערב יו"ט ולא יצטרך למחר לחזור ולטרוח בסעודה שמא יבא לעשות בה מלאכה או טלטול האסורין לו וסמכוה למקרא והכינו והרי יו"ט ראוי לגזירה זו ואין שבת ראוי לכך דלא אתו בשבת למעבד מלאכות כאוכל נפש והיינו טעמא דר"נ והדבר ברור הוא וכיוצא בזה נהגו חכמים במקומות הרבה וגבי שבת ויו"ט נמי אמרו מניחין נר על גבי דקל בשבת ואין מניחין נר על גבי דקל ביו"ט משום דאתי לאשתמושי במחובר אפילו מערב יו"ט אסור ומזמנין את הנכרי בשבת ואין מזמנין אותו ביו"ט אבל מה שאמרו מי איכא מידי דבשבת מותר וביוה"כ אסור מפני ששבת ויוה"כ קדושה אחת להן ולא אתי לזלזולי ביוה"כ יותר משבת לפיכך השוו אותן שכל מדות חכמים כך הן לגזור דבר ולא חצי דבר כמו שהשוו קודם טבול כלאחר טבול שהוא ביום אחד בקדושה אחת ואין גזירה לחצי שיעור ומה שלא אסרו שבת אטו יוה"כ מפני שהשבת תדירה ולא רצו לבטל כמה טבילות של מצוה מפני חשש ריחוק של יום א' והותר הכל מפני שאין גוזרין לחצאים והנה טעמו של בעל המאור משתבש בכאן בעצמו שכיון שאיסור מוקצה מותר ביו"ט במקצת היה לנו להתיר הכל והשואל עלינו למה אסרתם שחיטת שור של חרישה ביו"ט והתרתם אכילת תמרים של עסקא הלא אין לכם גזרות לחצאין שאתה אומר הואיל לקולא מה אנו משיבין לדבריו אם נאמר מפני שיש בזו איסור מלאכה בשבת והלא ראויה היא הגזרה להשתוות ביומה והיה לכם להתיר הכל שהואיל שהמקצת מותר לכם עכ"פ ואין השבת ראוי' ללמד על יו"ט באיסור מלאכות הלכך לפי טעמן הכל מותר ולפי העיקר הוא הפך כמו שרמזתי למעלה שהיה לנו לגזור על הכל לאסור מפני שכל הדברים הללו מציאותן שוה והוי יודע שבין ב"ש ובין ב"ה שבת ויו"ט שוין הם בכל מוקצה שבעולם ור"ש ור' יהודה נמי הכי סבירא להו ולר' יהודה ב"ש לית להו מוקצה וב"ה אית להו ולר"ש ב"ש אית להו וב"ה לית להו אחד שבת ואחד יו"ט והכי נמי איתא בשילהי מסכת שבת ושמעתין נמי מוכחא מיהו קא סבר ר"נ שראה ר' דבריו של ר"ש בשבת ושנאה בלשון חכמים במשנת מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ושנאה בלשון ב"ה במשנת מגביהין מעל השלחן והא נמי סתמא היא כדאיתא בשילהי שבת וראה דבריו של ר' יהודה ביו"ט ושנאו סתם במשנת אין מבקעין ובמשנת אין שוחטין וכדאמרינן בעלמא באותו ואת בנו ובכסוי הדם ובשבועות פ"ק ר' היא ונסיב לה אליבא דתנאי כולה כדאיתא התם כי האי גונא ואע"ג דבפירוקי דרב נחמן אידחי ליה בביצה מיהו עיקר סבריה לא מידחי דהא קושטא קאמר דסתמא דמתני' לחומרא ובשבת סתמוהו לקולא הלכך בתר סתמי אזלינן לקיומא מתניתא כהלכתי' כרב נחמן ודידיה עדיפא מדר' יוחנן דאמר בשלהי שבת סתמא אחרינא לומר דפליגן סתמי אהדדי ומה שמביאין שם בגמרא ראיות מיו"ט לשבת ומשבת ליו"ט מפני שאין שם בכל האמוראין מי שיחלוק בפלוגתא דר' יהודה ור"ש עד שבא רב נחמן וחדש דבר זה בכאן זהו דעת רבינו הגדול בזה ובודאי שהגאון רב אחא וכן הרבה מן הגאונים אינם סוברים כדבריו ודוחים לרב נחמן ואנו סייענוהו ממה שכתבנו למעלה וכן בעל המאור ז"ל מסייע דבריו כמו שאנו עתידין לזכור בע"ה וכן מצינו עוד שלא השוו האמוראין דין המוקצה לאסרו לגמרי כדאמרינן במפנין דרב הונא במוקצה לאכילה סבר לה כר' יהודה במוקצה לטלטל סבר לה כר"ש וקאמר התם דהיינו סבריה דרב רבי' דהוא מרי דמוקצה בכולהו תנויין כל זה סיוע שהן ממעטי' במוקצה ואין מתירין אותו ולא משוין בו המדות: