מלחמת השם על בבא מציעא נב

כתוב בספר המאור כתב הרי"ף ז"ל פועל לא יהבהב באור ויאכל ולא מסתברא כוותיה מדאסקא רבא אחת אחת סופת במלח ואוכל בין קצץ בין לא קצץ ואם ספתה במלח מותר וכו': אמר הכותב רבא לא אסיק דספיתה מותרת אלא בשנטל רשות מבעל הבית וברייתא הכי קתני ובפתן לא יאכלו אלא אם כן נטלו רשות ולא יספות במלח ויאכל אע"פ שנטלו רשות ובשתים אבל אחת יספות כשנטל רשות ואידך ברייתא דקתני סופת במלח אסיפא קאי והכי קאמר אחת אחת אוכל אפילו בספיתה כיון שקצץ ולא מיקבע למעשר אבל אם לא נטל רשות לעולם לא יאכלו בספיתה דהא אמרינן דודאי דספיתה כענבים ודבר אחר דמי וליכא לדחוי' מדרבא כלל אע"ג דברייתא לא מפרשא לרבא כדס"ד מעיקרא מ"מ כיון דמשמע לן בגמרא בודאי דאסירא השתא נמי אית' ועוד דרבא לאו למפשט בעיין אתא וספיתה לדברי הכל אסורה וה"ה נמי לאביי דלא מיפשטא ליה בעיין וספיתה אסורה אלא ספיתא דברייתא בתרייתא בקוצץ ודקמייתא בנטל רשות ובגמרא הוא דלא חש לפרושה עד דמסיים פירוקיה בדרבא ופריש לה ואי קשיא לך למה להו דאוקמוה משום מעשר ובשתים אי נמי בחוצה לארץ לוקמה משום דספיתה אסור לפועל ובאחת לאו קושיא היא דכיון דברייתא קתני ובפתן לא יאכלו אא"כ נטלו רשות ולא יספות משמע דאע"ג דנטל רשות לא יספות ומשום מעשה וכאידך ברייתא דאי לאו הכי ליתני ובפתן לא יאכלו ולא יספות במלח אא"כ נטל רשות וזו שכתב רבינו ז"ל בהלכות ולא יספות במלח משום דה"ל כענבים ודבר אחר זה נהוג הוא בהלכות לתפוס ענין שהוא כהלכה אע"פ שאינו בדרך מסקנא שבגמרא והרבה מהן תמצא בהלכותיו ואחת מהן בסוף פרק האשה נקנית רבי אליעזר אומר אף החדש ע"ש ובזאת המסכתא בפיסקא דמתני' דשכיר שעות ואחרות כמותן וכ"כ רבנא חננאל ז"ל דבעיין דהבהוב לא איפשיטא וספיתה אסורה וכן עיקר תדע דאמרינן שתים לא יספות ואע"ג דנטל רשות מבעל הבית ואי ספיתה שריא במקום שאינה קובעת למעשר למה ליה למימר הכי הרי בלא נטל רשות נמי היה סופת אי לאו משום מעשר והל"ל שתים שתים לא יאכל מ"ט איטבל להו ונטילת רשות מאי שייכיה הכא כיון דספיתה לאו כענבים וד"א היא וכי בלא ספיתה לא שרי למיכל שתים שתים הא ודאי שרי דלא דמי למוצץ שכן דרך לאכול שתי תאנים או שתי זיתים בבת אחת אלא ש"מ כדברי הגאונים ז"ל וכדכתבינן: