מלחמת השם על בבא מציעא כט:

ועוד פסק הרי"ף ז"ל כר' יוחנן דאמר דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה לי נראה ה"מ בחד תרעא כו': אמר הכותב נראה מדבריו שהוא סובר דתרי תרעי שאמרו בגמרא בפרק איזהו נשך פירושו שהוקר המקח או הוזל בלחוד ואני תמה עליו אם אמרה שזו טעות גמורה שכיון שהמעות קונות לר"ש בדין תורה ולא תקון רבנן מידי ללוקח דליהדר ביה מאי איכא בין תרי תרעי לחד תרעא בכולהו ודאי מעות קונות בד"ת וסוגיא דהתם נמי א"א לפרשה כלל בהכי דקאמרינן אבל רבנן בין פסק בין לא פסק שקיל כדהשתא דדעתיה דאיניש אתרעא זילא והיינו תרי תרעי לפום סוגיא דשמעתא וקס"ד דלא מקבל עליה מי שפרע ואם תרי תרעי נשתנה השער בלחוד לעולם לא משכחת מי שפרע לרבנן והיכי קס"ד דרבינא למימר דמקבל אלא ודאי טעותא היא ופירוש תרי תרעי כגון דיהיב זוזי על מנת לקבל לאחר זמן ולא לקבל עכשיו שכיון שהתנה שלא ליתן עכשיו ותרעא עביד דמשתנה דעתיה אתרעא זילא כלומר שאם ישתנה השער באותו זמן שלא יקבל אלא כשער הזול ומפני כך מקדים מעותיו ואינו נוטל עכשיו אלא לאחר זמן וכבר מפורש בפירוש רבינו שלמה ז"ל זה אינו באמתא (דבי) [דבני] רב הונא ולא בכיתנא דרב כהנא ורב כשמעתיה אורי ליה ומ"ש היכי הורו להו ר' אמי לכתחלה למיהדר בהו ליתא דר' אמי לאו אורויי אורי למהדר לכתחלה אלא לדינא אתוקמא ובני רב הונא לקוחות הוו ומוכר הוא דהדר ביה ואתו שיילוה ליה לר' אמי ואמר להו אי בעי למיהדר ביה מצי למעבד הכי אע"פ שהוא מחוסר אמנה ואין ספק דלעולם יש בהם משום מחוסרי אמנה דהא סמכא דעתייהו והאמינו זה לזה ולא דמי מתנה מרובה שאפילו לקח באמנה ועמד במאתים שהוא דבר מרובה מעיקרא קא סמכא דעתייהו וטעם מתנה (גמורה) [מרובה] לאו משום הפסד הוא אלא משום דלא סמכא דעתיה מעיקרא כמ"ש בגמ' ומאי דכתב דה"נ אמרינן בפ' כל הנשבעין דאמר רב יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו וכו' משום דדמיא לה סמכן לא דמיאן דהתם קאמרינן אם נטל כלים תחת כנפיו אינו יכול לומר לא משכנתי אותו ודבר אחר היה שנטלתי תחת כנפי או כלי א' היה ולא שנים ואע"פ שאין העדים יודעין שהיו שנים ולא ידעו אם נטל אבנים או עפר או כלים אפילו הכי זה נשבע ונוטל כמה שטוענו והביא ראיה מדר"י שאמר שהנוטל כלים תחת כנפיו אינו יכול לומר לקוחים הם בידי ואם היה נאמן לומר לא נטלתי אלא אבנים או כלי אחד היה נאמן לומר לקוחים הם בידי מדלא מהימן למימר לקוחים הם בידי אינו נאמן לומר לא נטלתי ולמדנו שדנין בידיעה בלא ראיה כגון זו והיינו כדקאמרינן כדא"ר יהודה ואע"פ שאינה כעין משנתנו דרב יהודה לאו בשנכנס למשכנו איירי ורבינו שלמה ז"ל לא גריס התם דאמר והוא כתב כאן דערבון הוה ולרבי יוחנן קנה כנגד כולו ובהא נמי אזיל לטעמיה דסבר כנגדו הוא קונה וכן עיקר דיהיב זוזי קאמר ולא אמר ערבוני יקן ורבינו הגדול השמיט האי מעשה דרב כהנא שהסכים לשמועה ולא כדברי בעל המאור:

ועוד ומ"ש הרי"ף ז"ל בהאי עניינא דמחוסרי אמנה תניא א"ר יוסי וכו' ובגמרא דילן פליגי: אמר הכותב דעתא קלישתא קא חזינן הכא דכיון דאסקינא במתנה מרובה לא אמרה ר"י קשיא ברייתא דקרא דכתיב הן שלך יהא צדק לא מפליג בין מועטת למרובה דכל כה"ג ליכא לאוקמי קרא דאטו מועטת כתיב וכדאקשינן בפסחים בפרק כל שעה מידי בלבד כתיב ועוד מידי דבר אחר כתיב ואמרינן אין לחם אלא האפוי בתנור מעיקרו דכתיב ואפו עשר נשים לחמכם וגו' ואקשינן מידי מעיקרו כתיב והרבה כיוצא בזו בתלמוד וכן אותו הירושלמי שכתב רבינו ז"ל אתה מפרש ובמתנה מרובה וכדאידך דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בגמ' דילן ואע"ג דהתם לא פליג רב ור"י מה איפכת לך הואיל מאי דקאמר רב אליבא דהלכתא אתי אנן בכל מאי דלא פליג אגמרא דילן קי"ל אע"ג דאית להו אורחא אחריתי בסברא דאמוראי דהא מימרא דידהו הילכתא היא זו דרך גאונים ז"ל בכל חבוריהם: