מלחמת השם על בבא קמא לח

וכתב עוד בעל המאור ז"ל הלכך כיון דאמרי' דברייתא קמייתא רב חסדא ורבא מוקים לה לפני יאוש בשאין גזילה קיימת ליתיה לההוא פירושא דפריש בה הרב ר' אברהם ז"ל וסמכיה על מאי דאמרי' גזלן יש לו חזקה: אמר הכותב בשאין שם עדי גזילה ליכא לאוקומא לברייתא דהא הגוזל קתני ובלאו הכי לא מחייבי יתומים כלל שאני אומר מכרן לאביהן ובדליכא סהדי דחזיוה גבייהו דיתמי נמי ליכא לאוקומא דהמניח לפניהם קתני משמע לפנינו הניחה לבניו ולא מחייבי נמי קטנים לרבנן אלא בהכי הלכך אדחיא לה ראייתו דכיון דאיכא עדי גזילה וראה לאחר מיתה ביד היתומים לא מצינן למיטען להו לקחה אביהם ממך דהא בדאיכא עדים וראה אפי' אחר דלאו אומן אין לו חזקה ובניו יש להם חזקה בטענת עצמן כשלא ראוה לו עכשיו בידם שיכולים לומר החזרנוה לך שאין באין בטענת עצמן ולא מחמת אביהם שכיון שראו גזילה קיימת לאחר מיתתו כדקתני המניח לא נשארה לאביהם בה שום טענה אלא אינהו מצו למימר החזרנוה לך ומיגו דיכלי למימר הכי יכלי למימר לא פש לך גבי אבונא ולא מידי ובכל מה שהאריך בדין טוענים ליתומים לא הועיל אלא לחלוק על דברי הגאונים שכולה ז"ל הסכימו דטענינא להו כל מאי דמצי טעין אבוהון והראיה שהביא ממעשה דרבי מיאשא ודחסא ודבי ר' אמי אינם כלום וכך קבלתי פירושה על דעת הגאונים ז"ל והוא האמת ההוא גברא דאפקיד בסהדי שב מרגניתא בי ר' מיאשא ואין העדים מכירין אותם בטביעות עינא או שלא ראו אותן עכשיו ביד החתומים ויש שם עדים אחרים שראו בידם שב מרגניתא דציירן בסדינא ובא זה המפקיד וטען בידכם הן והם אומרים אינהו דלמא אהדרינהו אבונא לך והנך דחזו סהדי אחריני נינהו ואמר להו היאך אפקינהו דנחזיוה אם מכירין אותם עדי פקדון ואינון אמרי כדו לא מפקינן וכעובדא דרמאי דפומבדיתא דבפרק חזקת הבתים דאמרי' עלה ראה תניא ויכולין לומר הנך אחריני נינהו אבל השתא דקים לן ביה בודאי דלא אמיד ולית ליה שב מרגניתא לא מצו למימר הנך דידיה נינהו ואחריני נינהו והנהו החזירם לך אלא אמרי' הני נינהו ולא מצו למימר נמי חזר אבינו ולקחם ממך דהא ליכא מיגו אבל אם אין שם עדים שראו אותם עכשיו בידם של יתומים יכלי למימר החזירה לך וכיון דאיכא מיגו יכלי למימר לקחם ממך וטענינן להו אע"ג דלא טעני ואע"ג דאיכא למימר דלמא עשיר הוה דיש מתרושש והון רב כיון דאיכא עדים וראה לא אמרי' אחריני נינהו ואפשר דהך טענה לאו דוקא היא דהא איכא למיחש נמי דלמא פקדון הם שאחר הפקיד אצל אביהם אלא ה"ק ודאי לאו דר' מיאשא נינהו דהא לא אמיד והא קא יהיב סימנא וטעמא דאי יהיב הימנא לא צריך לטענה דאמיד אלא מיהו טענה דאמיד צריך לטענה דסימנא דבלא סימן לא מפקינן מינייהו ואינך צריך לפרש דהאי חדא ועוד צריכי להדדי אלא טעמא בתרא עיקר והראשונה טפילה ורוב ועוד האמורין בתלמוד כך פירושם א"ת שאין טעם זה מספיק עוד יש טעם אחר ותתאה גבר לעולם והכא נמי עיקר טעמו של דבר משום סימנין דכיון דיהיב סימנא אין היתומים יכולין לומר ליתנהו גבן והחזירם אבונא לך והנך אחריני נינהו דהא יהיב סימנא ואמרי סהדי דהך סימנא אית להו להנך דברשותייהו ועל כרחך אינהו דאפקיד גבי אבוהון נינהו וכיון דליכא מיגו לא יכלי נמי למימר חזר אבינו ולקחם ממך דהא איכא עדי פקדון ואיכא עדים שראו אותם בידם של יתומים וסהדי בהדי סימנא משוו ליה ראה דהא ידעינן דהנהו דאפקיד גבי אביהם הם וכל היכא דאיכא עדים וראה אינו נאמן לטעון לקוח הוא בידי והיינו דכתבו רבינו הגדול ורב חננאל ז"ל בפ' המפקיד והם ה"נ כי איתיה בחיי' לא מצי למימר הדרה זבינתיה מינך ומסתייע הך סברא ממאי דגרסי' בפ' חזקת הבתים וכו' זה לשון הגאונים ז"ל ומדבריהם אתה למד דהנך עובדי בדאיכא עדים וראה נינהו זה הפי' שקבלתי על דעת הגאונים ז"ל והוא נכון וברור ועולה כהוגן וכל הנוטה ממנו תועה מדרך השכל ובעל החבור הזה ז"ל כתב בספר הצבא שלו בפי' הנך עובדי דהן חדא ועוד צריכי להדדי ואין אנו דנין בפחות משתי אלה שאם היה אמיד אני אומר שמא מכרן זה ולקחם זה ממנו ואע"ג דהא יהיב סימנא לאו כלום הוא ואי לאו יהיב סימנא אע"ג דלא אמיד נמי לא שקיל ולא מידי לא יהא אלא אבדה כמה דלא יהיב סימנא הא לא שקיל שמא אדם אחר הפקידם אצלו ועכ"ז צריך שיהא מיתנא דלא פקיד דאילו פקיד על שאר נכסיה ולא פקיד על הלין למימר הלין נכסי דפלניא אינון אע"ג דלא אמיד בחזקת יתמי מוקמינן להו ולא מפקי מינייהו וכמה אינשי עתירין בביתא ומסכנין בשוק וקרא כתיב מתרושש והון רב ואלו דברי הבאי שאין כאן טענה להוציא מידם של יתומים דאע"ג דיהיב סימנא איכא למימר מכרן לאחר והפקידן אצל זה או לקחן זה ממנו שהרי יש מתרושש והון רב ואי משום דלא פקיד אדרבה מסייע ליתמי דאי פקיד אשאר נכסים ולא פקיד אהנך ודאי דפקדון נינהו דאילו הוו דידיה ודאי הוה אמר למאן ליהוי דהא שוו טפי מכל מה דאית ליה ואין דרכן של בני אדם לחלק בשעת מיתה הסובים ולא יחלק מרגלותיו לבניו ועוד דאיכא למימר מלאך המות הוא דאנסיה ועוד דהוה ליה לר"נ לומר חדא דלא פקיד אלא ודאי הך פירושא לית ביה ממשא וכל אלו הפשרות פשר מפני שלא עלה בידו פי' דברי רבי' הגדול ז"ל כהוגן כמו שכתב בספר הצבא שלו שאינן ברורין כל צרכן ואלו הן המחילות שמחל לו ולא השיגם בספר המאור וכבר פירשתי לך כי דברי רבי' הגדול ז"ל נכונים וברורים קיימים ושרירים ועל אפניהם דבורים ואין צורך במחילתו שהרי פטרנוהו מתביעתו וכן יש לך לפרש ממה שאמרו בפ' איזהו נשך אבל דבר המסוים לא מ"ט דלמא אתי מאריה ויהיב סימניה ושקיל ליה פי' שחוששין דלמא מאן דאפקיד האי דבר המסוים גבי האי גברא בסהדי אפקדיה גביה ואנן סהדי דאית גבייהו דיתמי ואי יהיב סימנא שקיל ליה דהא איכא עדים וראה שכיון שאנו יודעים בדבר א"א לכפור עדות זו ובלאו סימנא ליכא למיחש דלמא אמר לן אפיקו ואיכא עדים וראה דאנן ידי יתומים אנן וכדי לא מפקינן כי היכא דלא מפקי אינהו אי גדלי ומיהו בסימנא מוציא מידם אע"ג דאמיד וכדכתבינן: