מלחמת השם על בבא בתרא ב

כתוב בספר המאור מתני' המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר וכו' פי' כגון שגדר החיצון הוא המקיף בינו ובין הפנימי הניקף: אמר הכותב יש לי להשיב א"כ היאך אמרו בפרק כיצד בב"ק הא רביעית מחייבין אותו ש"מ זה נהנה וזה אינו חסר חייב ואמרי' נמי התם לר' יוסי הא מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור ואם הגדר בינו לבינו ומשום היזק ראיה היאך זה נהנה וזה אינו חסר והרי הוא מחסרו ומזיקו שלא גדר זה אלא מפני שהוא מזיקו וא"ת מפני שיכול לומר לו הואיל וקדמת וסלקת היזק ממך איני זקוק לך ואם מפני שאני נהנה בהיזק ראיתיך שהיית מזיק אותי בה על המזיק להרחיק את עצמו אלא משום שהנאתו בגדר זה משן ורגל של רה"ר הוא שקראו אותו זה נהנה וזה לא חסר. א"כ מהו זה שאמרו את קא גרמת לי הקיפא יתירא היה לו לומר את קא גרמת לי והא ודאי כיון שנהגו לגדור לא דמי לחצר דלא קיימא לאגרא וכי עלתה על דעת שאחד מן השותפין שעשה מחיצה בחצר שאין מחייבין את חבירו לשלם עד ארבע אמות שיהא נקרא זה נהנה וזה לא חסר הא ודאי נהנה וחסר הוא וכיון דהאי בנין אתרוייהו רמיא לסלוקי נזקא מינייהו שליחותא דידיה עבד ועוד היאך אמר חייא בר רב דמי קנים בזול אם נהגו לגדור בכותל אבנים היאך יכול לומר לו אילו הודעתני מתחלה הייתי מביא קנים בזול כמו שפי' בעל המאור ז"ל והרי אילו הודיעו על כרחו היה מביא אבנים ואם הפסיד מפני שקדם וגדר יפסיד הכל ואם נהגו לגדור בגדר קנים ומתחלה לא היה יכול לכופו אלא לגדר קנים פשיטא דגדר קנים יהיב ליה ומ"ט דרב הונא וא"ת הואיל ונהנה מהנה ג"כ כל שותף שרוצה לגדור בינו לבין חבירו בכותל אבנים יקדים ויבנה כותל אבנים ויהא חייב הלה ליתן לו לפי מה שגדר ומאי מהנה להו המנהג שנהגו בקנים ומשנתנו סתם נשנית אסתם בקעה שהוא מקום שנהגו שלא לגדור וכן העמידוהו כל המפרשים ועל דרך אחרת ועיקרא שעל גדר החיצון שבין רה"ר למקיף נאמרו הדברים שעמד מקיף וגדרן לסלק מעליו רגל הרבים ונמצא זה נהנה בשלי והוא חסר שהלה גרם לו הקיפא יתירא טפי משאם היו שדות שלו זה בצד זה רצופין ולפיכך שנינו בגדר שלש אין מחייבין אותו מפני שהוא דומה ליורד לתוך שדה של חבירו העשויה ליטע ונטעה שלא ברשות שאומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה שכיון שזה נהנה והוא חסר הוה ליה כאדם אחר ואילו אחד מן השוק גדר על שניהם לשלם לו והיינו פלוגתא דאמוראי בגמ' מר אמר הכל לפי מה שגדר שסתם שדה עשויה לגדר יפה ושמין לו וידו על העליונה ואינו יכול לומר טול עציך ואבניך דודאי ניחא ליה ומר אמר דמי קנים בזול ולת"ק דמי נטורא קסבר סתם שדה אינו עשוי לגדר בנין אלא לשומר או לגדר קנים שגדרו בהן כשמיציא אותם בזול והוה ליה יורד לשדה שאינה עשויה ליטע שאם רצה אומר לו טול עציך ואבניך כדברי רבינו ז"ל הלכך אם רצה יהרוס ויטול שלו ואם לאו משלם לו זה דמי הקנים או השומר שלכך הוא עשויה ואפי' עמד ניקף וגדר את הרביעית בבנין דגלי אדעתיה דניחא ליה אינו משלם אלא קנים לפי שיכול לומר בהוצאה של א' אני יכול לעמוד ולא בכלן ואילו היה מקום שנהגו לגדור ביניהם היה יכול לומר למחר אני או אתה באין לגדור בינתים ואין גדרים החיצונים מהנין אותו כלום אבל בסתם בקעה כיון שלא נהגו אין שומעין לו לומר שמא אמלך לגדור בינתים ואיני נהנה בחיצון שהרי לא נהגו וא"ת והרי שנו בתוספתא כופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהם חריץ ובן חריץ ומה תועלת בגדר שבחוץ אין שמירת חריצין הללו אלא שיהא חבירו ובהמתו נתפסים עליו כגנב ומזיק אבל למנוע ממנו יד הרבים ושן ורגל שלהם א"א אלא דגדר שהרי עז וחיה רובצין בהם וכ"ש בני אדם ועוד שהם נכנסים בדרך שהוא נכנס וכך שנינו ומקבל עליו מקום גדר חריץ ובן חריץ לפי זה שגדר מבחוץ יפה סלק מעליו רגל הרבים ונהנה פנימי ודי לו מחבירו בחריץ אם רצה שהרי נתפס עליו והיינו דאמר רבינא לאריסיה לאיתויי ליה להדיא ואמר נמי עיזא בעלמא הוא שנשמטה מרה"ר ונכנסה מן העדר לתוך שלך ועלתה השמועה כהוגן וחד לישנא דחויא בר רב דמוקי פלוגתא בראשונה שניה ושלישית לאו בקם דינא והדר דינא שייכא אלא ת"ק סבר כיון דשלש שלו גדר ורביעית של חבירו הניח לאו אדעתא דמתהני מיניה חבריה עבד מעיקרא ולא ע"מ דלישקול מיניה כלום וכי האי גוונא זה נהנה וזה חסר פטור דאחיל משום הנאה דנפשיה ולא דמי ליורד לתוך של חבירו ובונה דהתם אדעתא דלישתלם עבד ור' יוסי סבר האי נמי לא מחיל מידי ואדעתא דתרוייהו בנה אלא איהו סבר דמחייב לפיוסיה מהשתא דכי חזא דלא מפצי ליה הדר גדר רביעית. וכבר תפשתי עליו ביבמות בענין הזה: