מלחמת השם על בבא בתרא יד.

ועוד קוצץ ויורד העצים שלו. כתב הרי"ף ז"ל דוקא חוץ לשש עשרה אמה אבל בתוך שש עשרה אמה לבעל האילן כו': אמר הכותב ראו דברים ישנים מפי זקן חדש ששתי לשונות אלו הגאונים ז"ל כתבום וכן ר"ח ז"ל כתב שיש מי שפירש דבתר דנפק אמר רב פפא אמאי לא אמרינן ליה כשאמרו קוצץ ויורד לא אמרו אלא חוץ לשש עשרה אמה אבל תוך שש עשרה אמה אין לו לקוץ כמו שכתב בעל המאור ורבינו הגדול ז"ל לא סמך על זה הפי' דלמה לא יקוץ מכיון שהוא מזיקו דמעכב מחרשתו או חפירת בורו אפילו רבי יוסי נמי לא קאמר אלא שלא יקוץ האילן לפי שזה נוטע בתוך שלו הוא אבל שרשים שמזיקין ודאי קוצץ הוא שאין לנו בכל הפרק ניזק שלא ירחיק המזיק מתוך שלו ותמה על עצמך מה בין אילן הסמוך לאילן הנוטה שקוצץ מלא מרדע על גבי המחרישה וכנגד המשקולות וכ"ש הוא שזה דרך חפירתו הוא קוצץ ואינו בדין שלא יחפור בורו בתוך שלו מפני שרשים של אחר שנכנסו כאן שלא ברשות וכי קנו את מקומן ועוד דאדרבה משמע סתמא דמתני' בתוך שש עשרה אמה דאי חוץ לשש עשרה אמה ואין האילן ניזוק בכך היאך שנינו מעמיק ג' טפחים ולא יותר ודאמר ליה מר קא חפר טובא יחפור ויקוץ כל מה שירצה והן שלו דבתר קרקע אזלינן בהו וסמוך על הלשון האחר שכתב רב חננאל ז"ל דרב הונא אמר אמאי לא אמרינן ליה כשאמר רב הונא אסור לקלקלו ה"מ בתוך שש עשרה אמה אבל חוצה להם מותר לקלקלו שהרי יש להם דרך הצריכה להם שדרך הרבים שש עשרה אמה ואע"פ שראינו מי שהשיב מהא דגרסינן בשלהי פרק חזקת הבתים רבי יוחנן אמר אינו מחזיר כרב יהודה ור"ל אמר מחזיר התם ליכא רווחא הכא איכא רווחא אלמא לרבי יוחנן אע"ג דאית להו רווחא אסור לקלקלו ופי' דהאי רווחא ודאי היינו שש עשרה אמה שאין ריוח לדרך הרבים בפחות מיכן ואסור לקלקלו ואעפ"כ אין זו תשובה דמאן לימא לן דרב הונא בריה רב יהושע לאו כריש לקיש ס"ל ואי נמי לא ס"ל לדחויי לדרב פפא קא מיכוין כדאמרינן אמרי ליה טובא ולא יכלי ליה ומיהו מעצמו נמנע מלחפור ועוד שאע"פ שאסרו להחזיר כותלין למקומן לא אסרו לחפור בור שאין דרך הרבים צריכים ליותר משש עשרה אמה אלא לפי' אסרו חזרת כותלים כדי שיהא מקום פנוי לנושאי משא להפנות לשם ולפעמים כשבני אדם יתירין בדרך עד שיעברו הרבים שלא יפילום ואין בור שבדרך מונעם מלהפנות שם ולעבור אלא שצריכין לעקם מעט וגדר בנין היה גודרו לבור שאין בו משום נזקין ומה שאמר רבינו הגדול ז"ל בתוך שש עשרה אמה לבעל האילן משום דרבינא דלקמן אמרה והנה פי' משנתינו היה חופר בור ושיח ומערה קוצץ ויורד ופעמים שהעצים שלו והיינו חוץ לשש עשרה אמה אי נמי והעצים שלו של בעל אילן קתני ובתוך שש עשרה ואף לרב רבי יעקב ז"ל יש פי' אחר דבתר דנפק רב פפא אמר אמאי לא אמרי ליה דבתוך שש עשרה אמה לבעל האילן והוא היה קוצן ויורד ולוקח השרשין לעצמו:

כתוב בספר המאור אלא מעתה מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה וכו' והכי אמרינן בשמעתין דלקמן: אמר הכותב אני רואה אותה הסוגיא מוכחת הפך מזה שיש שם מי שאומר חזקה שלא בפניו חזקה ומחאה שלא בפניו אינה מחאה והיינו דאקשי ליה רבא לר"נ אם איתה דמחאה שלא בפניו הויא מחאה ליתיב התם ולימחי אלא ש"מ דמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה ועל כרחיך צריך אתה לפרש דחזקה שלא בפניו לרבא גופי' הויא חזקה דהא קתני רישא שלש ארצות לחזקה דשמעת מינה דיהודה ויהודה אפילו שלא בפניו הויא חזקה משום דאמרינן איבעי ליה למיתי ומיחויי כדאמר רבי יהודה ויבא לשנה אחרת ומיהו ביהודה וגליל לא הויא חזקה כיון דאיכא חרום אינו יודע שזה ירד לתוך שלו ושמעת מינה דבין לרבנן ובין לר' יהודה מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה וחזקה שלא בפניו הויא חזקה דאי בעי ליה למיתי ומחויי למאי דקס"ד השתא אדעתיה דרבא ועוד אמרינן התם בהא קא מיפלגי מר סבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה ובודאי חזקה שלא בפניו הויא חזקה לדברי כולם דהיינו מתני' להאי לישנא דאמר רב אין מחזיקין בנכסי בורח משום דמחאה שלא בפניו לא הוי מחאה בודאי שחזקה שלא בפניו הויא חזקה דרב כר"י דמתני' ס"ל ושני' מחאה מחזקה כדפרישית וכיון שכן קושיתו של בעל המאור ז"ל במקומה עומדת דהוי ליה לאקשויי מחזקה ועוד שאין טעמו מספיק שאפילו לדבריו כיון שהחזקה דומה לשור המועד היה להם להקשות מחזקה מן הדומה לדומה דאי מחאה לא דמיא לשור המועד יכולין אנו לומר שתהא מחאה שלא בפניו מחאה לפי שאין זו דומה לזו ומעתה אף החזקה נמי חזקה היא אלא עיקר טעמו של דבר משום דחזקה שלא בפניו פשיטא ליה דלא דמיא לשור דמילתא דעבידא לאיגלויי היא דהא משיך זמנה ואדם עשוי לישאל קרקעותיו ביד מי והן מגלים לו ולדברי הכל הויא חזקה שאם נתיאש ממנה ולא שאל היינו דומיא דאמרינן נפקא ליה מחזקתיה דהאי דאיהו מפיק לה מחזקתיה הא תלת שנין וקמה לה ברשות לוקח דמעייל לה לחזקתיה כשור המועד אבל מחאה אין אדם שואל מי מוחה בו כשם שאינו שואל אם נגח שורו וכי היכי דבנגיחות שהם באות ליעודי גברא שלא בפניו לא מיעד ומש"ה לא מזדהר בשורו ה"נ במחאה לא דע ולא מזדהר בשטרו וכך פי' רבינו שלמה ז"ל וא"ת אכתי לא קים לן טעמא דמזדהר בשטריה נהי דלא קים לן טעמא דחזקה משום דלא עביד איניש דמזדהר בשטריה טפי מתלת שנין מ"מ מחאה להתראת שמירת שטרו היא באה ועוד קריביה דרב אידי וכו' עד קלה היא להביא עליה עדים ובכל הלין טענתא לא אמרינן מה לי לשקר: אמר הכותב פתוי דברים הוא זה דאדרבה דירת יום אחד קשה היא להביא עדים עליה דכיון דלא משיך זמנה לא ידיעא ואם ראו אותו שנים ושלשה בני אדם אינן קשורין ברגלו שיבאו עמנו לב"ד לאחר כמה שנים והרי אפילו נתן בה דירתו בלילה ולמשכי' הפשיט כליו ויצא הויא חזקתו של לוקח חזקה והא אביי אמר אפילו נראה וטעם דבר זה פשוט ואינו צריך לפנים שאם היה בא מחמת טענת עצמו היה נאמן בדין מגו אבל אנו אין טוענין לו שלקח הראשון אלא כשיש לו עדים בדירה דחד יומא שרגלים לדנר ועיקר הדין שאמר דלא אמרינן מגו בדבר הקל להביא עליו עדים אינו ויש עליו תשובות דגרסינן לקמן בפרק יש נוחלין לרבנן יכיר למה לי בצריך הכרה למאי הלכתא למיתב ליה פי שנים לא יהא אלא דקא בעי למיתן ליה מתנה אם אמר בכור הוא ומת נאמן ונוטל פי שנים ואע"פ שקל הוא להביא עדיו אם בכור הוא שא"א שלא יהו מוחזקין בו ועוד נמי שנינו זה בני נאמן וכן יש לי בנים נאמן ואע"ג דמוחזק לן באחי פוטר אשתו מן היבום דאמרי' מה לי לשקר אי בעי פטר לה בגטא ולא אמרי' זה בחזקת רחוק הוא עומד ואילו היה זה בנו או יש לו בנים קל הוא להניא עדים על הדבר והא אינו מוחזק בבנים ולפי דעת בעל החבור הזה במסכת קדושין אף המוחזק באחים שאין לו בנים ואמר אין לי אחין נאמן משום דמה לי לשקר כעדים דמי והרי זה מכחיש חזקתו בדבר שהוא עשוי להתפרסם אם יש לו אחים אם לאו וכ"ש במה לי לשקר דקריביה דרב אידי דהפה שאסר הוא הפה שהתיר הוא ואין לך עליו אלא הודאתו ששתיקתו בלא טענה היה פוטרתו ועוד גרסי' בפרק האשה שנתחרמנה זמנין דתפשה מאתים ואמרה בתולה נשאתני ואע"פ שקל הוא להביא עדים אם נשאת בתולה שרוב הנשאות הבתולות יש להם קול וא"א שלא יהו עדים בראשה פרוע או בשחקו ורקדו לפניה ובדרדיגי משחא ארישא דרבנן ובכמה דברים שעושין לבתולה וגלויי מילתא בעלמא היא כדאמרינן התם נגמ' והאונס עצמו נמי קל הוא להביא עליו עדים שכל כיוצא בו יש לו קול ודבר של פרהסיא הוא ואעפ"כ נאמנת במגו ויש כיוצא בהן ביבמות ובמקומות אחרים בתלמוד ואין צריך לחפש אחריהן שאפילו במקום חזקה אמרינן מגו כ"ש בכיוצא בזה ומאי דאמר לא גרסינן דאיהו מקריב טפי משום דלא אמרינן הכא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן אי משום הא לא אריא דהכא הפה שאסר הוא הפה שהתיר ולא דמי למה לי לשקר דלעיל לפי' הזכירו הודאתו שהיא המחייבתו לשלם ועוד יש לי פי' טוב מזה ואין צורך למחקה שכך היא גרסתו של רבינו ושל בעל הלכות גדולות ובאמת שהוא מחלוקת בין הנוסחאות הישנות: