מקדש מלך על ספר הזהר ג:צח

דא קב"ה: פי' המ' ששומעת תפלות של ישראל ולכך הקשה רבי חזקיה שומע תפלות מ"ל ותירץ אלא תפלה דא כ"י א"כ השומע הוא זעיר ששומע קול המ': ואני תפלה כולא חד. פי' אני שהיא המ' היא תפלה:

והובא אל הכהן דא קב"ה פי' זעיר. אי הכי דא קב"ה. פי' מורינו זצו"קל שר"ל שכיון שאמרת הכהן סתם הוא זעיר היכי קאמר קרא כי תהיה באדם התחתון והובא אל הכהן שהוא זעיר. וכי אדם התחתון עולה לזעיר ותירץ אין דביה תלייא וכו' ור"ל כי רפואתו תלוייה בזעיר:

והועלה מבע"ל פירוש לשון עלייה שתעלה נשמתו לזעיר. ותירץ כמ"דא והובא את בדיו. ור"ל טעם שאמר והובא ולא והועלה לרמוז סוד אחר שהאורות שיצאו מזעיר ונעשו נגעים יחזרו למקומם בזעיר כמ"ש באוצ"ח עכ"ל. ונל"עד דהכי פירושו כי תהיה באדם הוא זעיר כמ"ש הזוהר לעיל. א"כ מאי והובא אל הכהן שהוא זעיר ש"מ אל הכהן אינו זעיר. ותירץ אין וכו' ר"ל לעולם אל הכהן הוא זעיר. ופי' והובא אל הכהן מכניסים האורות בפנימיות הזעיר שהוא הכהן:

והועלה מב"על פי' שהוא לשון כניסה. אבל לשון והובא משמע שמביאים אותו אל הכהן ואינו מלשון דעייל דא בדא. לכך הביא לו חבר כמו והובא את בדיו דעייל דא בגו דא. ה"נ והובא אל הכהן לשון כניסה דיכנסון לכהנא וכו' דהיינו כמ"ש הרב שמחזירים החסדים למקומם בזעיר:

נגע הוא דינא תקיפא פי' כשיש אורות דאימא לבדם בזעיר:

סגירו דנהירו עילאה פירוש שאורות אבא עדין לא באו לזעיר ולכך אוחזים החיצונים באורות דאימא ונעשים נגעים:

באדם סתם פי' בזעיר. ומכאן סיוע למ"ש שנל"עד לעיל: דא כהן דלתתא. פי' שהכהנים הם מצד אבא וע"י ממשיכים מוחין דאבא לזעיר ומתבטל הנגע:

קב"ה עאל בגנתא דעדן פי' יעקב ולאה מזדווגים: וכ"י משבחת. פי' רחל היא משוררת כמ"ש הרב בכ"מ: בשעתא דזווגא אחרא אשתכח פי' שבחצות דשבת הוא זווג ישראל ורחל ועיין בפרשת יתרו דף פ"ט מ"ש בשם הרב ז"ל שם: