מקדש מלך על ספר הזהר ג:צז

בהאי איש אגח בהו קרבא וכו' נ"ב כאן משמע שעל המ' מדבר וכן פי' חכם אחד שמו מהרי"ב זל"הה שיורי טלא דבדולחא. פי' הארות של מוחא סתימאה הנק' טלא דבדולחא: הכא מי חטאת נ"ב מיין דכורין מיים חיים עם הארת ה"ג הקדושות אל כלי יסוד נוקבא הנק' חטאת הרי מי חטאת והם שיורי טלא:

מים טהורים נ"ב מיסוד אריך עצמו:

ובס' אור ישראל פי' לשון זה בקצ' עומק (שייך לדף מ"ח ע"ב) וז"ל תנא מן בוצינ' דקרדינות' נפקין שכ"ה ניצוצין. כתב הרב ז"ל כי הגבו' דעתיק הנק' בוצינא דקרדינותא היא מבררת הבירורין של ש"ך ניצוצין ושם הם דינים ושמרים אלא שבמ"ס הם נחים ושקעים ונכפי' שם כמ"ש באידרא דהאי מוחא שכיך ושקיט כחמר טב על דורדייה. וש"ך ניצוצין אלו ה ז' פעמים אדם שהם ז' מלכים גי' שט"ו ושרשם שהם ה' דבינה הם ש"ך שנבררים במוחא סתימאה ע"י גבורה דעתיק המתלבשת בה. וכן חכמה סתימאה יש בה ל"ב אלהים שהם ל"ב נתיבות חכמה וכל אחד מל"ב כלול מעשר הם גי' ש"ך. והיותם שכ"ה עם ה' אל"פין דאהי"ה הממתקים אותם הם גי' שכ"ה עכ"ל הרב בקיצור וז"ש מן בוצינא וכו'. ומ"ש ואתגליש מחס"ד עילאה. פי' כי חסד דעתיק שבגולגולתא דאריך שנמשך לאבא ומשם נמשך לזעיר כמ"ש הרב והוא ממתיק דינים דזעיר וז"ש ואתגליש ע"י חסד עילאה:

אי אתקרי על שמיה קדוש איתקרי פי' כי הלא חסד דעתיק הוא בגולגולת' דאריך ושם הם ת"י נימין שהם כמנין קד"וש כמ"ש הרב ז"ל שד' יוד"ין דע"ב שבגולגולתא דאריך עם עשר אותיות דמילוי ע"ב הם גי' ת"י. וכיון דזעיר מקבל מחסד הנז' קדוש איתקרי. ותירץ דקדוש לא איקרי אלא כד תלי שערא פי' כי הנזיר ה"ס אריך ולכן אסור לספר שער רישיה וז"ש הפסוק קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו א"כ במקום אריך ששערותיו הם תלוים נקרא קדו"ש גי' ת"י. אבל בזעיר איקרי טהור לפי דאתעבר מניה שערא ואתדכי מהחיצונים וז"ש מסטרא דתליין לתתא מניה:

דהא ליואי דאתו מסטרא דדינא פי' שהלוים הם בגבורה שהיא ענף הבינה ולכן לוים גי' אלהי"ם והבינה מקבלת מגבורה דעתיק שבמוחא סתימאה הנק' עלא דבדולחא ושם במקומו הדינים נכפים ונחים ושקטים לאפוקי כשמתפשטים למטה הם דינים גמורים. וז"ש שיורי טלא דבדולחא שהיא מוחא סתימאה: בעי כהנא דאתי מסטרא דחסד עילאה. פי' מחסד דעתיק שמשם נמשך לאבא ומשם לזעיר כמ"ש לעיל. מי חטאת שיור טלא דבדולחא. פי' כמ"ש לעיל שממ"ס הנק' עלא דבדולחא נמשך לאימא ומשם לגבורה דזעיר שהיא בחי' הלויים. עכ"ל אור ישראל: וסומקא לא אתעבר נ"ב זה יורה על תוקף הדינים שלא הספיק הלובן להעביר אדמומיתו:

דחוורא לא אתחזו אלא בסומקא פי' ר' יוסי פליג על ר' יצחק דס"ל לר' יצחק כיון שתחילה היה הנגע אדום ואח"כ ראה בו הלובן אע"פי שאותו הלובן הוא זך בלי חועים אדומים כיון שלא הספיק להעביר אדמימותו עדין הוא עמא. אבל ר' יוסי ס"ל הלובן בעצמו מעורב בו האדום לכך הוא טמא: משמע לדידיה שאם היה הלובן שנראה כנגע זך לגמרי אע"פי שלא הספיק להעביר אדמימותו שבצד האחר טהור. ר' יצחק אמר וכו' חזר לחזק סברתו וכד אתחוור כולא רחמי וכו' נ"ב כולו הפך לבן טהור הוא:

וכתיב נגע היא חד דכר וכו' בתמיה פעם קורא הנגע לשון זכר ופעם לשון נקבה ותירץ אלא כד נוקבא וכו' דהיינו כשנפגמת המלכות ח"ו כתיב נגע היא וכשזעיר לא אתדכי כתיב נגע הוא ובזעיר לא שייך בו ח"ו טומאה לכך דוקא בנוקבא אמר ואסתאבת ובזעיר לא אתדכי: