מקדש מלך על ספר הזהר ג:צג

מהו פנה אלי נ"ב כי דוד נצטרע ו' חדשים והק"בה טהרו: מכאן תנינן באורחא דבר נש וכו'. פי' מדאיצטריך דוד לומר להק"בה אל תט לבי וכו' מכלל שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו ולשמא ח"ו בשום פעם ירצה לילך לדבר רע. לכך מבקש שיעשה ה' עמו לפנים משורת הדין ולא יניחהו ע"ד רגלי חסידיו ישמור:

אלא דוד אזהר ללביה פי' ר' יצחק פליג אר' יוסי ומפרש שדוד ללביה קאמר. אבל ר' יוסי לא קאמר ליה קושית ר' יצחק וכי קב"ה אסטי ליה וכו'. דכוונת דוד לומר אע"פי שבדרך שאדם וכו' כמ"של:

סגירו דסגיר ולא פתח פי' כמ"של בשם הרב שנסגרו אורות דאבא ולא באו לזעיר. באדם ממש. פי' זעיר הנק' אדם: ומכאן נחית למאן דנחית פי' לאדם שבעו"הז. נאר מקדשו. פירוש מקדש של מטה בשביל עונות ישראל מטמאים אותו וז"ש מאי טמא משום דאסתלקת שכינתא מניה. דהיינו אחר שנסתלקה השכינה מהמקדש אז שלטה בו הקליפה ונטמא: מסתלקי' סמכין נ"ב הם נה"י דזעיר שנכנסו בנוקבא מסתלקים כדי שלא יהיה בהם פגם ע"י הנוקבא. וכדין אשתכח מקדשא מסאב מ' הנק' מקדש: בבית ארץ אחוזתכם נ"ב ירושלים ולא ציון:

אל האשה ממש וכו' פי' כי חוה רומזת למ' כמ"ש הרב שהמלכות היא מילוי שם מ"ה שהוא גי' י"ט כמנין חו"ה וז"ש דאתר מקדשא שהיא המלכות אתאחיד בגויה:

השרופים לא כתיב וכו' פי' כמ"זל שהנחשים שהיה הענן הורג החייה אותם הק"בה ושלחם בישראל. לכך הקשה הו"לל השורפים דמשמע הנחשים שורפים אחרים. או השרופים לרמוז למר"זל. ותירץ מאן שרפים דכתיב ראשי תנינים וכתיב שרפים עומדים ונ"ב והכוונה על שנים אנשים מרגלים חרש המתעלי' לטמא מקדש עכ"ל. ובק"י כתב הרב ז"ל ששני אנשים מרגלים הם חו"ב דדכורא דנוגה עכ"ל. ולכ"א הזוהר חד אתאחד לעילא שהוא מוח החכמה. וחד אתאחיד לתתא הוא מוח בינה: