מקדש מלך על ספר הזהר ג:צ

ולאו בזמנא דאיהו אתער נ"ב זה סוד גדול ולזה רמזו אשה מזרעת וכו' עכ"ל. והכוונה כמ"ש דהיינו כשאין מעשה התחתונים הגונים. ומ"ש ולאו בזמנא דאיהו אתער ר"ל כמ"ש בפ' ויחי דדכורא רדיף בתר נוקבא ולכך כשמתעורר לרדוף אחריה והיא יש בה קשוטים נאים בסוד מ"ן אזי וילדה זכר. וכשמתעורר לרדוף אחריה והיא אין בה מ"ן עד שצריך הזעיר לקרב צדק מאליו לזווג אזי ואם נקבה תלד:

דאסתלק מני שמשא פי' שהזעיר הנק' שמש אינו מאיר למ' ומ"ש וחד דבני אמי נחרו בי וכו' פירוש הם מוחין דקטנות שהם ג' אל"הים וכל אל"הים פשוט ומלא ומילוי המילוי הם ב"ן כמ"ש הרב בליקוטים על פ' בני האלהים. וכשיש מוחין דקטנות אזי המ' מלאה דינים וז"ש וחד דבני אמי וכו': נחר גרוני נ"ב נחר גי' ג' אל"הים:

על צוארינו פי' בשביל המוחין דקטנות שהם בצואר ועל ידם נתגברו הדינים לכך נרדפנו. ומ"ש וריחין על צואריהון אחר שפי' הזוהר סוד הפסוק חזר לפשט: דפטירא דקטיפא נ"ב אילן של קטף יפה משמח הלב: ארעא קדישא ארץ ישראל שבעו"הז. שאר ארעא ח"ל כפשטה:

דתבל בצדק תלייא פי' שח"ל יש בה דיני המ' שנק' צדק אבל בא"י יש בה הארת המוחין הנק' חיים ועל כן נקרא ארץ חיים:

ומלואה מאי היא פי' ר' חייא קפריך לר' יוסי לדבריך שהארץ היא א"י א"כ מאי ומלואה ויושבי בה מבע"ל כסיפא דקרא. אלא ודאי הארץ דקרא הוא מ'. ומלואה הם נשמות הצדיקים הממלאים אותה בסוד מ"ן. ותבל הם בי"ע עם הארץ הלזו וכדמפרש. א"ר יוסי אי הכי וכו'. פי' אא"ב הארץ הוא ארץ ישראל א"ש קרא דכי הוא על ימים יסדה. אבל לדבריך שהיא המ' מאי על ימים. תירץ לו ר"ח דגם המ' על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. ונ"ב ימים ז' היכלות דדכורא. נהרות ז' היכלו' נוקב' עכ"ל: ור"ל ז' היכלות דכור' דבריאה וז' היכלו' נוקב' דבריאה. נהר עילאה פי' יכוד דזעיר:

ובהו אתתקנת פי' שעל ידם מתתקנת המ' כדי להזדווג עם בעלה וז"ש לאתעטרא במלכא קדישא. אבל אין לפרש שר' יוסי דאמר דא ארעא קדישא היא מ' ותבל הם בי"ע ור' חייא לא בא לחלוק אלא לפרש מלת ומלואה. דא"כ מאי אי הכי דקא"ל הרי כולהו בשיטה חדא קיימי אלא ודאי כמ"ש עכ"ל מורינו זצוק"ל: ונלע"ד די"ל כפי' שני. והאי אי הכי אין בה אא"ב. ור"ל כיון דפי' הפ' כך הוא צריך לדעת מהו על ימים: אלא כולה חד מלה. פירוש כפי המסורת נפשו כתיב היינו המלכות הנקרא נפש ו' וכפי המקרא דקרינן נפשי דוד אמר על המלכות דקרי לה נפשי: