מקדש מלך על ספר הזהר ג:פח

אסתמרותא דנוקבא פתיחא פי' שבחצות הראשון נוקבא דתהומא רבא פתוח לפי שהקליפו' יש להם שליטה. ובחצות השני יש שמירה על נקב הפתוח שאין יוצא ואין בא:

קב"ה עאל לגנתא פי' יעקב נכנס אצל לאה: בצדיקייא די בגנתא. פי' שמשתעשע בנשמות הצדיקים שעולים ללאה בסוד מ"ן. והכא א"א לפרש פי' השני שאמרנו בשם הרב ז"ל בכמה דוכתי שרחל יורדת לבריאה הנקרא גנתא כדי להשתעשע בתורת הצדיקים שבעו"הז. דא"כ הו"לל לאשתעשעא בצדיקייא סתם. ומדקאמר די בגנתא משמע ודאי שעל יעקב ולאה מדבר:

דאתערות' דכ"י פי' לאה: במלכא קדישא. פי' יעקב: לא אתחברת כ"י בק"בה אלא מגו שירתא. פי' אין לאה מזדווגת עם יעקב אלא ע"י השירה שמשבחתו והגם שכתב הרב שרחל היא המשוררת בחצות השני. עכ"ז לאה ג"כ משבחתו בשעת הזווג כדי לעוררו אל הזווג. אבל רחל אין לה זווג אלא החצות כולו משבחת לזעיר:

עד דאתי צפרא וכו' פי' שאז הוא עיקר הזווג בסוד ויהי בבוקר והנה היא לאה: אמאי פתח קרא הכי לא טוב היות וכו': דזמין אדם לאתפרשא נ"ב להנסר. וכתיב לא טוב וכו'. פי' שיום א' הוא חסד שהוא דכר ויום ב' גבורה שהיא נוקבא. ולכך ביום שני לא נאמר כי טוב לפי שעדיין לא ננסרה הנוקבא כדי להזדווג עמו ולכך כתיב לא טוב לומר שעיקר הטובה הוא אחר הנסירה שאז ראויה להזדווג: וקמו תלת כחדא בספרים ישנים גריס שבע דהיינו אדם וחוה קין ותאומתו הבל ושני תאומות וכן אר"זל: ה"ג בשעתא דאתתקנת לגביי אדם: ואית ליה לקבלא עונשא. פירוש אע"פי שעשה תשובה מוכרח ליענש בגיהנם וכן הוא דעת רבי אלעזר גם כן: