מקדש מלך על ספר הזהר ג:פד

ר"א פתח על משכבי וכו' טעם פתיחה זו לפי שרוצה לפרש אשה כי תזריע קאי על השכינה דהיינו כשמעשה התחתונים הגונים אזי המ' מתקשטת בקישוטים נאים ואז הזכר מתעורר ע"י אותם הקישוטים הטובים ותאוותו מרובה והמ"ד גוברים ולכך וילדה זכר כמ"ש לקמן דף מ"ה ע"ב ולכך הביא פסוקים אלו שמדברים על השכינה פסוק זה דעל משכבי וכן אשת חיל דלקמן שכולם מדברים על השכינה: במשכבי מבע"ל שר"ל כשהייתי שוכב במשכבי בלילה וכו': מהו על משכבי. נ"ב שפירושו על ענין משכבי:

ושכיבת לעפרא פי' שירדה לבריאה הנקר' עפר. בסוד העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. ולפי' זה על משכבי ר"ל המ' אומרת על שכיבתי בעפר בגלות שנק' לילות בקשתי וכו'. אבל ר' יצחק דלק' מפ' על משכבי הוא על ענין הזווג שנפסק בגלות ולכך בקשתי וכו': רי"א על משכבי אתרעמנא קמיה דהא מזדווג עמי למחדי לי וכו' דהכי תנינן מזווגא דמלכ' בכ"י כמה צדיקים ירתי ירותא אחסנתא קדישא וכמה ברכאן משתכחי בעלמא וכו' בס"עה דף כ"ח פי' מאמר זה וז"ל נודע שבלילה הזווג עם לאה. ורחל היא תחת המטה ומשכבה הוא בבריאה. וזעיר מזדווג עם לאה בכל קומתו דהיא יורשת גם מקומה של רחל. וידוע כי רחל היא עקרת הבית מדה העשירית של אצילות. משא"כ לאה שהיא פרצוף הארה. ולכן עיקר הנשמות יוצאים מרחל. לכן השכינה אמנו רחל מתרעמת מה שהוא על משכבי בלילות שהוא אחר חצות ואז אני צריכה לירד לבריאה. והזיווג הוא על משכבי באצילות ועל זה אני מתרעמת בגלות ואומרת הטעם כי אם היה עמי הזיווג היה יוצא ממנו נשמות לכמה צדיקים כמ"ש בזוהר משא"כ כשהזווג הוא עם לאה אין יוצאים נשמות כי לפיכך הזווג אסור לת"ח בימי החול אפי' אחר חצות לילה. ובבריאה בקשתי את שאהבה נפשי כי ביסוד יש כל כ"ב אותיות בסוד וישכב במקום ההוא ויש כ"ב. והכ"ב אותיות שביסוד ממתיק להה' גבורות שבו שהם נפשי. וזה פירוש את שאהבה נפשי שהם הכ"ב אתוון האוהבים את נפשי. ולא מצאתי שיתייחד עמי. ועל כפל לשון שאמרה ב"פ בקשתי וכו' נראה כי הארת היסוד אע"פי שאינו מזדווג עמה בייחוד מזדווג עם לאה בהיכל ק"ק דבריא' כמבואר בכוונת השכיבנו. ואז מקבלא ג"כ ממנו הארה מועטת משא"כ הארת הת"ת שהוא ו' דשם הוי"ה לא מצאתיו כלל ולא קבלתי ממנו שום הארה וזהו בקשתיו ולא מצאתי ו' של שם הוי"ה. ולכן מקודם אמרה בקשתי ועתה אומרת בקשתיו בוא"ו וע"פי דרך האר"י ז"ל המבואר בפי' האגדה שאומ' שם על משכבי בלילות שהו' עולם העשייה ושם לא יש זווג וצריך לתרץ עד"ז סיפא דקרא כי מבואר בס"הכ שג' כלי זעיר דאצילות מתלבשים בג' עולמות ובעולם העשיה מתלבש כלי החיצון דזעיר ומלכות מקננת בעולם העשיה ולכן אומרת מתחילה את שאהבה נפשי בקשתי. פי' אע"פי ששם אותו שאהבה נפשי שהוא מתעלם שם אעפ"כ אינו מזדווג עמי שם וז"ש בקשתיו ולא מצאתיו וכמו שכתב הזוהר דלאו אורחיה לאזדווגא עמי אלא בהיכליה עכ"ל:

קראתיו ולא ענני הוא פסוק אחד ומביאו הזוהר באגב: אשת חיל דא כ"י פי' כמ"ש הרב ז"ל שטעם שנק' המ' אשת חיל לפי שלוקחת הארה משני שלישי החסד שבת"ת המגולים שהם ב"פ כ"ד גי' חי"ל כמ"ש באוצ"ח: דהיא גבירתא מכמה חיילין נ"ב דריש חיל לשון חיילות. ולפ"ז בהא פליגי רבי יוסי ור' אבא דר' יוסי ס"ל טעם שנק' המ' אשת חיל לפי שלוקחת ב"פ כ"ד כמ"ש ור' אבא ס"ל לפי שהיא ממונה על כמה חיילות:

עטרת תפארת פי' שביום השבת עולה המ' לאימא וזעיר לאבא ועצמות הזעיר נשאר במקומו כמ"ש בס"הכ נמצא כיון שהיא במקום אימא ועצמות הזעיר תחתיה היא עטרת בעלה. והיא ג"כ עטרת תפארת שהכל כוונה אחת וז"ש וכולא חד:

כמה דאת אמר אשר ימצא אתכם וכו' מביא ראיה מה אשר ימצא אתכם דהתם קאי על המ' דכתיב באחרית הימים והיא המ' שהיא סוף האצילות. גם מי ימצא דהכי קאי על המ' והיא הנק' אשת חיל: מקחה מב"מל פי' שר"ל יותר מפנינים שקשה לאדם לקנותם. מקחה של המ' גדול מהם לפי שמי יוכל לזכות בה וא"כ מקחה מב"על: היא מכרה לון נ"ב ומכרה כמו מכירתה עכ"ל. ושיעור הכתוב מי שהוא רחוק מפנינים שהיא התורה ומצותיה. מוכרת אותו לאו"ה וע"ד ושלל לא יחסר נ"ב שמוציאה ניצוצות הקדושה מן הקליפה שהיה תחלה שלול בידה כמ"ש ושבית שביו שבי ששבה הוא: זמינת טב לעלמא. פי' לעו"הז:

להיכלא דמלכא פי' לבי"ע ולבני היכליה. פי' לשרפים וחיות ואופנים שבבי"ע: ועץ הדעת טו"ר פי' היא המ' שרגליה יורדת מות הנק' רע: דאינון ימי השמים נ"ב ו"ק דזעיר: ובההוא זמנא גמלתהו טוב ולא רע פי' אע"פי שהיא עץ הדעת טו"ר עכ"ז כשנמשכים ו"ק אליה אז היא טוב ולא רע ונותנת לתחתונים שפע טוב וכאלו נותנת לזעיר ולכ"א גמלתהו וכו':

הא תנינן דקב"ה גזר וכו' פי' כמש"זל מ' יום קודם יצירת הוולד המלאך מביא הטיפה לפני הק"בה וגוזר מה תהא עליה וכו'. אלמא שהקדוש ברוך הוא גוזר אם יהיה זכר. ואת אמרת אשה מזרעת וכו':

ובגין דאבחין ליה גזר עליה נ"ב המלאך אינו יודע מי הזריע תחלה ולכן שואל טיפה זו וכו':