מקדש מלך על ספר הזהר ג:פב

האי עז דשרייא עליה רוח מסאבא כתב הרב בק"י כי עזים הם ז"ון דנוגה דבי"ע וז"ש בפ' שמיני דף מ"א ע"ב עכ"ל. ומ"ש דשרייא עליה וכו' ר"ל שמתלבשת בתוכם רוח מג' קליפות האחרות שמהם בהמות טמאו' כמ"ש האר"י ז"ל. ולכך הקשה שלא נאכל אותם מפני זה ותירץ דאי שרייא ביה אסיר לן למיכל אלא אעברן בגווייהו וכו' ולא שריין לדייר' בהו ולכך הותרו כמו בהמות טהורות שהם מנוגה. ועיין בפ' ויקרא דף כ"ה ע"ב:

עבר רוחא חדא פי' רוח מצד הקדושה:

וחמאן רשימין דילהון פי' רואים שהם מפרסת פרסה שהוא סימן טהרה והוא מורה שהם מקליפת נוגה שיש בה טו"ר ולכך רוח מסאבא שבתוכם שהיא מג' קליפות שרובם רע מיד אתפרשן מנייהו:

ולא אסיר לן למיכל פי' ולכן לא נאסרו באכילה אע"פי שרוח מסאבא עוברת בתוכם ומ"ש בין בבעירי בין בחיותא הוא דבוק אמאי דסמיך ליה. וה"ק בין בבעירי וכו' בכולהו אתחזון ימינא ושמאלא וכו': וע"ד רוחא קדישא דישראל לא אתערב בהו וכו'. פי' שכתב הרב בק"י כי נפש הבהמית שבישראל ובהמות טהורות הם מקליפת נוגה. ובהמות טמאות ונפש של או"ה הם מג' קליפות אחרות עכ"ל ובזה מובן לשון זה:

ברך ה' ממש פי' ה' שהוא זעיר ישראל הם בניו לפי שרוח ונפש דישראל הם מז"ון ולכך כיון שהם זרע שלו לכך בירך אותם וז"ש ברך ה" ממש: ברך ה' בכולא ר"ל שמברכם מהמוחין דא"וא שבו ונטמתם בם פי' שמטמטמים האדם האוכלם ובורחת הקדושה ממנו ונעשה געלא דמאריה: