מקדש מלך על ספר הזהר ג:עא

(בינה) חד לשמייא וכו' נ"ב (ת"ת ב עכ"ל) והיינו חד לשמייא היא בינה (מלכות) וחד לארעא מ'. וקב"ה אחיד הוא ת"ת: תלת נהרין אינון וכו'. פי' הם ג' הנז' ובא ר"א לסייע לרבי יהודה:

דאינון משתתפי בשכינתא: פי' רחל שהוא משבחת בלילה והם עמה וכן מ"ש לקמן בשעתא דכ"י וכו' היא רחל מאי ויריעו כמ"דא רועה וכו' עיין מ"ש בפ' ויקרא דף כ"ב ע"ב בזה: אשכחיה לר' פנחס דהוה אתי פי' שנתקרבו זה אצל זה אבל עדיין לא ראו זה את זה וכדמפרש: דבג"כ אתברכא ציון פי' שיסוד אינו מקבל השפע רק כדי ליתן ממנו למ' הנקרא ירושלים ומ"ש כל עלמא אתברכא פי' בי"ע ועו"הז:

חסידין קדישין כדין שלם על ישראל וכו' פי' כשהאדם הוא צדיק ובניו ג"כ צדיקים גורם שממשיך מוחין הנק' שלם לזעיר הנק' ישראל ועיין מ"ש בזה בפ' ויקרא דף י"ג ע"א:

בנים הא אוקימנא פי' חג"ת ואבות הם חב"ד ובני בנים הם נה"י כמ"ש הרב ז"ל בפי' ההגדה אנו ובנינו ובני בנינו ע"ש. ושיעור הכתוב עטרת זקינים שהם או"א הנק' זקינים כנודע הוא כשיהיו בני בנים שהם נה"י שמריבוי המוחין נתוספו נה"י בזעיר כמ"ש הרב ז"ל. נמצא כשיהיו בני בנים שהם נה"י הוא מורה שבאים מוחין מא"וא לז"ון. ואז יש הדור ועטרה לזקנים שהם א"וא לפי שהתחתונים צריכים להם ועל ידם נתקנים. וזהו עטרת זקנים בני בנים:

כד"א ותפארת בנים אבותם נל"עד דל"ג כד"א אלא שתחלה. פי' הזוהר רישא דקרא עטרת זקנים וכו' והשתא מסיימו. ולא שייך להביא ראיה מסיפא דקרא ארישיה. ובדוחק יש לפר' דה"ק כמו ותפארת בנים אבותם היינו התפארת של חג"ת היא באבותם שהם חב"ד שמהם באים להם המוחין כן עטרת זקנים הוא כשיהיו בני בנים שהם נה"י:

ומביא ראיה מדבר הפשוט דהיינו ותפארת בנים אבותם שודאי חג"ת יש להם תפארת באבותם שהם חב"ד לדבר שאינו פשוט דהיינו גם א"וא הנק' זקנים יש להם עטרה בהמשך מוחין לבניהם ז"ון ויתוספו להם נה"י:

דבנין לא מתעטרי וכו' פי' חג"ת אינם מתעטרים מיסוד אימא הנקרא שקיו דנחלא אלא בזמנא דאבהן שהם חב"ד מתעטרן: