מקדש מלך על ספר הזהר ג:סח

ד"א כי עמך וכו' דא קב"ה פי' זעיר. ולפ"ז אומרים לזעיר כי עמך מקור חיים שהיא אימא שנ"הי דאימא בתוך זעיר: בגין דאחיד וכו' סחרניה דגנתא. פי' שאימא אוחזת זעיר ומעטרת אותו במוחין והוא סביב הגן שהיא המ'. ולפ"ז מ"ש לעיל במציעות גנתא היא מ' שהזעיר הוא בתוכה שהיא מתלבשת אותו מהחזה ולמטה ומ"ש דאחיד לכל סטרין. פי' זעיר מכריע בין בינה ובין מ' בסוד עד תאות גבעות עולם:

דא כהן גדול לעילא פי' חסד דזעיר. ומקור חיים פירושו כדלעיל: אנגיד כהנא משח רבות עילאה. פי' שהחסד מושך הארת אימא הנק' משח רבות ע"ש אבא הנק' שמן: כ"ג שלים בשלימו דז' יומין עילאין. פי' שהחסד הוא כולל כל הז"ק בסוד יומא דכליל כולהו יומי. א"כ כ"ג הוא חסד שלים בשלימו וכו' הם ז"ק של הבינה. ולכ"א לאתעטרא על כולא שבהם מתעטר החסד:

בגין דישתלים כהנא וכו' פי' כהן שלמטה שרומז לחסד יהיה נשלם בשאר הספירות וז"ש בשאר יומין:

בגין דהוא ברא דההוא אתר וכו' פי' מר"עה הוא בחי' הת"ת והוא בן הבינה:

וכתיב מוליך לימין משה פי' שאהרן הוא בימין משה לפי שהוא בחי' החסד. א"נ מביא הזוהר ראיה שמשה כולל חג"ת דכתיב מוליך לימין שהוא החסד. זרוע הוא גבורה. ת"ת כמשמעו נמצא שכולל חג"ת:

ואלין אינון אור תורה וכו' פי' והם כנגד ז"ק דזעיר וראוי לסדרם על סדר הז"ק: ז' נהורין וכו'. פי' ז"ק דזעיר כלולים באהרן לפי שהחסד כוללם: ההוא דשרייא תחות כורסי יקרא קדישא. פי' המ' היא עפר שתחת זעיר שהוא כסא לבינה. ור' ייסא פליג וס"ל העפר אתר דכניש כולא והוא הנוגה כמ"ש הרב בס' ק"י ולכך ר"א חזר ואמר אלא מן העפר דבי מקדשא קדישא שהיא מ' ורצה לחזק פי' הא' שלו שהוא הפך רבי ייסא סבא. ומ"ש והאי עפר מעפרא עילאה. פי' מ' נתקנת מבינה והביא ראיה מעפרות זהב לו שעפר שהיא מ' היא מזהב שהיא בינה. וז"ש ואוקימנא עפר עפר דבי מקדשא ומ"ש דעלמא דא בה' אחברי. פי' עו"הז ע"י המ' נברא שהיא ה' דבהבראם ולכ"א בסוף מאן עפר ההוא דשארי וכו' דהיינו מ' שתחת זעיר שהוא כסא לבינה כפי' א' שלו:

ע"ב שמהן פי' שהשני סופרים הם כנגד שנים הנשארים מע"ב שמות: כדין איתקרי על שמהון פי' כיון שהכהנים מברכים המ' נק' המ' על שמם כמש"ה ממלכת כהנים. ור"ש חלק על זה ואמר אלו כתיב מלכות כהנים הוה אמינא הכי. אבל כיון דכתיב ממלכת ר"ל מי גרם לה שהיא ממלכת על כל גנזי המלך כהנים. ומ"ש אבל מ' כהנים לא איקרי ר"ל ולמה לא אמר הכתוב מלכות ונפרש שנק' על שם הכהנים. ותירץ דהא מן השמים איקרי מלכות. פי' שלא תקרא אלא ע"ש בעלה הנק' שמים. ולכן אנו אומרים מ' שמים ולא ע"ש הכהנים: