מקדש מלך על ספר הזהר ג:נב

ר"א שאיל וכו' נודע מ"ש הרב בפי' מאמר זה בפרשת פקודי דף רל"ח ע"ב ובס' ערוגת הבושם. פירש קצתו והעתקתי לשונו שם ומשם תדרשנו:

בההוא א"ס כל אילין נהורין ובוצינין תליין וכו' וכד נקודה עילאה שהיא חכמה ועלמא דאתי אסתלקו לא ידעין בר ריחא כמאן דארח ריחא לאתבסמא בס"עה דף ס"ח ע"א וז"ל ידוע כי עתיקא שהוא הכתר דאצילות (ביה) קרא גרמיה א"ס כמ"ש בר"מ בפ' בא דף מ"ב ע"ב ולפיכך נק' רישא דלא אתיידע שהוא אינו נישג לשום ספירה אלא כמאן דארח ריחא לפי שהוא דבוק עם הא"ס ולכן נק' ע"ק על שם הא"ס שהוא עיקר קריאת שם עתיקא וידוע בא"ר שהאי רישא עילאה דלא אתיידע אחזי נהורא בהאי אוירא שהוא על הקרום ולכן נק' קרומא דאוירא. ומזה המוחא סתימאה הנק' אוירא ממנו נמשך סוד הרוחא דשבק בגווה לעשותה כלי כמבואר בסוד ק"ש על המטה:

ומזה הרוחא הוא נפש של המ' וז"ש השכינה ולא ידעתי נפשי שהוא בא ממקים גבוה מרישא דלא אתיידע ובסוד נעוץ סופן בתחלתן כי הוא בא למעלה ממדרגתי מעתיק' ולרוב גובהו אינו ידוע לי כי אם בסוד מאן דארח וה"ס משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה ומביאים לה בחשאי שה"ס בשכ"מלו הנאמר בק"ש שעל המטה וגם בעת ההיא מריחה ציקי קדרה על סבה שהוא ממקום גבוה כמאן דארח ריחא ועיין שם תשלום הפסוק: