מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקיז

שריאו מייא דכתיב ונסכיהם ביום ב' דהא טובא דישראל לא הוי באתר דמיעוטא פי' ליכא למימר מים דרשימין הכא הם מים קדושים. דא"כ אמאי נרמזו בפרים אלו שהם הולכים ומתמעטים. והמים אינון דידיען. ושיעור הכתוב והמים הזדונים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי שהוא טבת ובעשירי בו נראו ראשי ההרים שאז סמך מלך בבל וכו':

אילם חסר מי"וד שנית ככתוב בס"ת. והטעם לרמוז על הקליפה שהיא בגריעו תדיר. א"נ בתורתו של רש"בי כתיב אלם חסר ב' יו"דין.

ומ"ש יד ה' פי' ב' אלים היו מקרבים בכל יום הם י"ד

ומ"ש חץ פי' י"ד כבשים היו מקריבים בכל יום הם חץ:

ומ"ש בכל אינון תורים וכו' פי' אין להם הנאה בתורים של כל השנה כמו ע' פרים דחג: ה"ג יהבין להון סעודתין אלין ול"ג אלים:

ונהרות לא ישטפוה אלין אינון נהרי וכו' פי' הארות אימא ושיעור הכתוב מים רבים שמנסכים בחג ונהרות שהם נהרי דאפרסמונא דכייא לא יוכלו לכבות את האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים. דלא תימא כמו שאם מעין מושך וארובות השמים ירדו עליו לרוב הגשמים אינו ניכר המעיין. והכי נמי נימא מריבוי הארת נהרי דאפרסמונא דכייא המתגלים בחג לא תיראה האהבה של ישראל קמ"לן דלא יוכלו לכבות את האהבה. דא ס"מ קאי על איש דקרא ושיעור הכתוב אם יתן איש שהוא ס"מ את כל הון ביתו באהבה שאוהב הקב"ה לישראל כדי להיות לו חלק עמהם בוז יבוזו לו. שאין לו חלק אלא בסימן המים שרמוז בתיבת בוז ור"ל סימן בו"ז הוא שיבוזו לו. דהיינו שיקחם לחלקו: