מקדש מלך על ספר הזהר ג:תעב
Mikdash Melekh on Zohar 3:472 · מקדש מלך על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →מאי טעמא לא סתימא פירוש כמו מ"ם של למרבה המשרה:
כבוד אלהים הסתר דבר פירוש א"ח של אח"ד הוא זעיר הנקרא א"ח למלכות:
ה"ג למפרע שארי ובמישר סיים ור"ל שמתחילים מא' דאחד וחוזר למפרע אל ש' דש"מע ואח"כ אל ח' דא"חד הרי אשימח. ש"מ מהאי סטרא א"ח מהאי סטרא ומצרף אתיון וכו'. בספר קנה חכמה כתב וז"ל פירוש מאמר זה שאלתי מקובלים גדולים וכל דבריהם לא שוה לי וכו'. עד שבאתי אל חדר הוראתו של כמוהר"ר בער נר"ו המפרש את ס' הזוהר וכו' וזהו הביאור.
ש"מ מהאי סטרא וכו' פירוש כאשר תקח שתי אותיות הנזכרות שהם ע"ד שהם גדולים משתי תיבות שמע שהוא קצה הראשון של הפסוק ומתיבת אחד שהוא קצה השני של הפסוק. אזי כשתצרפם יחד לחברם להיות תיבה אחת יהיה למפרע שד"י. דהיינו ש' של שמ"ע. ואות מ' הוא ד' בצירוף אי"ק בכ"ר וכו' והוא צירוף למפרע שמתחלף המ' עם אות ד' שלפניה והיינו דמ"ת ואותיות א"ח הוא העלם אות היו"ד בסוד ג' קוטרים שהוא ט' והמקום הסובלם הוא י' עצמה כאשר כתב מזה החייט בעל מנחת יהודה בס' מערכת בפ"ג דף ט' וע"ז אמר כאן ומצרף אתוון למפרע שד"י. ואמר ומישר חיים. ר"ל כאשר נקח האותיות עצמם מאש"מח בלי צירוף למפרע. אזי צירופו חיי"ם דהיינו מ"ח כמשמעו ואותיות א"ש מאש"מח הם ב' יוד"ין בצירוף הישר כאשר הא' הוא מתגלה ע"י כח הי' כמ"ש לעיל בפרק הנז' ובפי"ג ובפרדס בשער המציאות בפ"ב. ואות ש' הוא י' בא"ל ב"ס. ולפי שג' אותיות התיבה הם במישור בלי צירוף כלל לכן קראו מישור עכ"ל המפרש הנ"ל. וגם יש עוד דרך אחר לפרש ומצרף אתוון למפרע שד"י. ר"ל אותיות הוי"ה באת"בש מצפ"ץ והוא גי' ש' ובצירוף י"ד אותיות של יהו"ד אלק"ינו יהו"ד עולה שד"י שהוא יד הגדולה וכו"זו במו"כסז כוז"ו ג"כ י"ד אותיות הם י"ד החזקה ובעבור זה אמר למפרע. כי כל דבר שבא בחילוף אלפ"א בי"תות נקרא למפרע ובמישור חיי"ם:
ר"ל מישור הוא שם אד"ני כי כשאתה רוצה להגות ולקרות יהו"ד בקריאתו במבטא ולא בכתיבתו הוא נקרא אד"ני גי' היכ"ל שהוא הי"כל של שם יהו"ה. וז"ס וה' בהי"כל קדשו ה"ס מפניו כל הארץ. ועוד תצרף הג' אותיות של שם יה"ו זולת ה' אחרונה שהיא כפולה. וטעמו כתבתי למעלה בשם ספר כתיבת יד כנפי יונה עם ס"ה עולה במישור בלי חילוף האותיות כמניין חיים. עכ"ל ס' קנה חכמה הנז"ל.
דאתכליל מן ע' רברבא וכו' נ"ב מ' מקבלת מן ע' שמות דוי"סע וי"בא וי"ט שהם סוד ג' פסוקים נגד ג' אבות:
דאחיד לון אח פירוש זעיר הנקרא אח מקבל ד' מוחין שהם ד' בתי דתפלין.
דהיא אחידא בהו נ"ב שמד' מוחין נמשכים לה ד' אלפי"ן:
תרין רצועין נפקין נ"ב נ"ה דבינה:
ומסטרא דא רזא דתרין ירכין דלתתא דהאי אח וכו' פירוש שפרקים תחתונים דנ"ה דבינה. הם בנ"ה דזעיר. ומנ"ה דזעיר הם הנביאים.
נפקין תרין רצועות נ"ב רצועות המקיפות חסד גבורה דבינה:
וד' אתאחידת בהו נ"ב לאה שהיא קשר של תפלין:
וכיון דאיהי אתאחדא לעילא וכו': פירוש אחר שרמזנו לאה בד' דאחד אנו מתקנים רחל. וז"ש נחתא לחתא לאתאחדא באוכלוסהא שהיא רחל שהיא תפלה של יד:
אחידת בשפולי ירכין כתב הרב ז"ל כי חו"ב דנוקבא הם מנ"ה דזעיר והם ברישא דנוק' כמ"ש באידרא:
ונהירו דתרין מוחין גליפן בה וה' גבורות שביסוד דזעיר הם דעת שלה וזהו קשר יו"ד של תפלה של יד שהוא המוח של הדעת של גבורה של רחל כי נודע כי יסוד דזעיר הוא כנגד הדעת דנוקבא והוא בין הכתפיים שלה ולכך הוא מרוחק מפרשיות שבתפלין והקשר הנז' אינו פרשה והמוחין שברישא דידה הם מוחין גמורים לכך הם פרשיות כתובות בתורה ממש ובאזכרות כי הם מוחין גמורים אך זה הדעת נתון למטה בגופא ואינו מוח רק גופא ולכן אינו רק בחי' עור בלי כתיבה דוגמת מ"ש בקשר של ראש שאינם מוחין ממש הם עור ולא פרשיות. וז"ש בזוהר בפ' פנחס דף רל"ו ע"ב גבי קשר של תפלה ש"י דאצטריך דלא יתעדי מניה ולא יתפרק משם כלל לפי שהוא הדעת דנוקבא. ולכך אצטריך דלא לאפרשא לון שאם תסתלק הדעת של רחל תשאר בלי שום דעת כלל ואין לך פגם גדול מזה ולכן הוא אזהרה גדולה דלא יתעדי יו"ד מגו תפלה כלל עכ"ל הר"ב בס"הכ ובליקוטים. ובזה מובן לשון זה. מ"ש אחידת בשפולי ירכין הם נ"ה דזעיר שמשם מו"ח חו"ב שברישא דידה. ומ"ש ורשימיו דיו"ד ברית קדישא עלה מלעילא. הוא מוח הדעת שלה שהם ה' גבורות שבין הכתפים דידה שבאים מיסוד דזעיר אליה והיסוד נקרא יו"ד כנודע והגבו' שבאים לה מיסוד נקראים רשימו דיו"ד ברית קדישא לפי שעיקר הגבורות הם בדעת דזעיר. ומה שלוקחת הנובקא הם רשימו לבד:
ובג"כ אתרשים יו"ד דא בגויה פי' הוא היסוד הנקרא יו"ד זעירא ואע"פ דלעיל דף רט"ו ע"ב אמרנו שיו"ד היא עטרת היסוד והיא שנקשרה בפנחס אינה קושייא שהיסוד ועטרה שלו הכל אחד. א"נ יובן במ"ש באוצ"ח וז"ל ה' גבורות הם נתינת בעטרת יסוד דזעיר כי משם עוברות בדעת של רחל אשר כנגדה לפי שגם הם בגלוי ולכן יכולות לבקוע ולצאת דרך העטרה ולהנתן בדעת של רחל עכ"ל ולפי"ז י"ד הנז' כאן ג"כ הוא עטרת יסוד דזעיר ששם הם ה' גבורות כמ"ש ומשם ניתנות בדעת של רחל. וא"ש דברי הזוהר אהדדי:
יו"ד דא אצטריך דלא אתעדי כלל מגו תפלה של יד דלא יעביד פרודא פירוש כמ"ש שם הרב שמוח הדעת צריך לחברו עם חו"ב שברישא דידה:
ומה שכתב לאתקרבא בה פי' להקרב לגבי יו"ד וכן מ"ש לעיל ובג"כ אתקרבת בהדיה. פי' מלכות נתקרבה לגבי יו"ד.
בגין דיצחק תלייא ואשתמשא בההוא אתר דאינון עיינין נ"ב כי העינים מהגבו' ה"פ הוי"ה העולים ק"ל ונמצא כי עין שלה מיסוד יצחק שהוא סוד הגבורות.
שבעין קתדראין נ"ב דריש עי"ן לשון שבעין. ואי תימא הא חושבנא לא תלייא אלא בעיינין דילה והכא חושבנא לעילא ביצחק אלא ודאי הכי הוא בגין דיצחק תליא ואשתמש בההוא אתר דאינון עיינין דתמן דיינין דינין דכל עלמא וכו' בגין דיצחק ואינון כחדא אזלין. וע"ז המאמר מורה מקום בזוהר בפ' משפטים עולימתא שפירתא דלית לה עיינין. כי היא מסטרא דיצחק קא אתיא דכתיב ביה ותכהן עיניו מראות. ועיינין דילה הם למטה בהיכל זכות והם ע' קתדראין ובהם מקום הדין וחשבון דכתיב עיניך בריכות בחשבון אבל למעלה באצילות שהיא שפירתא לית לה עיינין. ועד"ז פירש"י בסע"ה דף ס"ג ע"ב פסוק הסבי עיניך מנגדי ע"ש.