מקדש מלך על ספר הזהר ג:תסה

ה"ג ומבין שאר עמין כך ישראל כל זמן דאינון אטימין לבא ולא פתחין בתיובתא לא סלקין ריחא ולא אפיק לון מגו כובין. אבל כד פתחין בתיובתא מיד סלקין ריחא וכו'. ובהגהת הספרים יש ערבוב קצת:

דשושנה אטימא נ"ב מיירי שהזכר שואל על פתיחת ההיכל כדי שיכנס הוא בתוכה. וא"כ שושנה אטומה קודם הפתיחה. מאי ללמד לאולפא לבני עלמא חכמתא והא אוקמוה וכו' ופי' בתנחומא בפ' דברים ובשוחר טוב גרסי' כשהלך יואב להלחם עם ארם נהרים וארם צובה יצאו לקראתו ואמרו לו אתה מבני בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן והרי תנאי שלהם דכתיב עד הגל הזה וכו' כששמע יואב כך חזר אצל דוד אמ"ל מה אתה אומר מיד הושיב הסנהדרין שושן עדות ללמד. למדוהו ואמרו לו באמת כך היה התנאי אלא שהם עברו תחלה בלעם הרשע לא אמר מן ארם ינחני בלק וכו'. כיון שהורו להם הסנהדרין כך חזר עליהם והרגן שנא' בהצותו את ארם נהרים וכו' עכ"ל ובמדרש רבה כתוב בענין אחר. אבל הזוהר ס"ל כמ"ש בתנחומא דבשוחר טוב שהשאלה היא על ארם נהרים וארם צובה והסנהדרי' הוא שהורו לו להתיר והביאו לו ראייה מבלע' שעבר על השבועה. וז"ש הזוהר ללמד לאולפא לבני עלמא חכמתא שהסנהדרין הם המלמדים תורה ומ"ש סימנא דאחזיאו ליה לדוד היינו הראייה שהביאו לו כדי לאגחא קרבא בהו. ה"ג דקיימא הכא שכינתא עלן. ולא כמ"ש בספרים ויאכלוהו בני נשר דאיהו רחמני על בניו. ופירוש הכתוב עין שתלעג לאב וכו' יקרוה עורבי נחל שהם אכזרים מנקרים אותה ממקומה אבל לא יאכלוה ויבואו בני נשר שהם רחמנים ויאכלוה:

זוטרתי היא בתמיה:

נשרא רברבא פירוש בינה דקליפה ועיין בסבא דף רל"ג ע"ב. דמשפטים ותבין ה"ג וההוא נשרא הוה טאס:

אלא מהו ויבן נ"ב דייק מדלא כתיב ויבנהו ה"ג ואיהי סהדותא לכנסת ישראל ואיהי סהדותא ליחודא עילאה:

אית בה תליסר עלין נ"ב זה יובן בביאור מאמר ר' חזקיה בדף א' מזוהר בראשית:

אלין תליסר מכילן דרחמי פירוש עכשיו מפרש סהדותא לכנסת ישראל שהמלכות יש בה הארת י"ג תיקוני דיקנא כמ"ש שם בדף א' הנז':

כולהו אחידן בעיקרא חדא וכו' פירוש שי"ג תיקוני דיקנא תתאין דאריך הם עילאין דזעיר בסוד גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות. וז"ש ואיהו ברית חדא ודוגמא דברית שיסוד דאריך שיש בו י"ג תיקוני דיקנא תתאה הוא דוגמא דברית ואינו יסוד ממש מפני העלמו וכמ"ש שם בדף א' וכמה דדיוקנא דברית וכו' והיינו יסוד דאריך. ואעפ"י שמדברי הרב משמע שהמ' באה לה הארה מי"ג תיקוני דיקנא עילאה דאריך. איפשר גם מדיקנא תתאה דאריך יש לה הארה. כי י"ג העליונים משפיעים בי"ג התחתונים ומשם יש לה הארה:

חמש תקיפין דסחרן פירוש ה"ג שנקרא ת"ק שנים לפי שכל א' כלולה ממאה והם יורדים מיסוד דאימא ליסוד דזעיר. וז"ש ת"ק שנין דיסודא ומפרש מהו יסודא שאמרנו. ואמר יסודא ברית קדישא שהוא יסוד דזעיר.

ומ"ש דאילנא דחיי אזלא בהו פירוש שבזעיר מתפשטים גם ה' גבורות כמו שמתפשטים בו ה' חסדים כמ"ש הרב ובכוחם הוא הולך. וז"ש דאילנא דחיי אזלא בהו. ה"ג כולהו תיבין ידיען. והוא מלשון תיבות:

אחזי לעילא פירוש אצילות ע"י אלהי"ם שהיא בינה ברא אותה ובי"ע ע"י המ' הנקרא אלהי"ם ג"כ נבראו וז"ש ואחזי לתתא: ה"ג שושנה דסהדותא דקיימא והיא המ':

דכתיב בראשית ברא אלה"ים דא שושנה פירוש בכח ראשית שהיא אבא ברא אלהי"ם שהיא בינה. למ' הנקרא שושנה: כמש"ל שפרצופי אצילות ע"י הבינה הנקרא אלהי"ם נבראו. והזכיר י"ג תיבות נגד י"ג מכילן שמקבלת המלכות מאריך ע"י הבינה הנקרא אלהי"ם ואח"כ הזכיר אלהים תניינא והזכיר ה' תיבות אחרות שהם כנגד ה' גבורות שמקבלת המלכות. אח"כ הזכיר אלהי"ם פעם ג' דכתיב ויאמר אלהי"ם יהי אור נגד החסדים המכוננים אותה בסוד והוכן בחסד כסא. וכל זה מקבלת ע"י הבינה הנקרא אלהי"ם. ועיין בפ' בראשית דף א': חמש עלין תקיפין שרשא ויחודא דאחידן ביה י"ג עלין גרסי'. ור"ל ה' עלין ירוקין של השושנה שהם בחוץ שבהם אחוזים י"ג הפנימיים אותם החמשה הם נגד ה' תיבות שמ"ע ישר"אל ה' אלהי"נו ה'.

ומ"ש אחד דא הוא עקרא ושרשא דכולהו אחידן ביה רזא דתליסר פירוש הוא אריך שמשם יצאו י"ג מכילן דרחמי שהם כמנין אח"ד: שושן עדות סהדותא לישראל וסהדותא ליחודא עילאה. איתא בסע"ה דף י"ח ע"ב על פסוק כשושנה בין החוחים וכו' וז"ל יש להתבונן אם טבע של זה הצומח לגוון אחר מפני מה משנה את טבעו להרבה גוונים ועל פסוק אני חבצלת השרון הביא לשון הזוהר בפ' ויחי דף רכ"א ע"א ר"ש פתח וכו' עד דבקדמיתא בעידנא דבעא לאזדווגא במלכא איקרי חבצלת. בתר דאתדבקת במלכא באינון נשיקין איקרי שושנה בגין דכתיב שפתותיו שושנים ע"כ.

אלין שייפין אטימין פירוש הלב והמוח והכבד שהזכיר. ומ"ש שייפין אחרנין הם מה שהזכיר בסמוך וושט וכו':