מקדש מלך על ספר הזהר ג:תסא

ויהי הוא צער וכו' פי' צער קצת. ויהי בימי הוא צער גדול. ולא כמ"ש בגמרא ויהי איכא הכא ואיכא להכא:

ובכל זמנא תרין יומין אינון נ"ב פי' בין בח"ל בין בא"י: ואי אפשר לומר בכל זמן שהרי קודם ריב"ז לא היו עושים רק יום א' כדאיתא בר"ה: וצ"ע איך היה קודם לזה יצחק יחידאי: ואפשר כי קודם לא היה שום פחד משא"כ עתה בגלות. דילהוי יצחק כליל דינא ורחמי. פי' שיום א' דר"ה דינא קשיא ויום ב' דינא רפייא כמ"ש הרב בדרוש ר"ה. פתח ר"ש ואמר ויהי היום וכו'. ובכל זמנא ב' יומין אינון ולא חד וכו' וע"ד ב' זמני ויהי היום ויהי היום בח"י דף קל"ז כתוב וז"ל פשוטו הוא לומר כי יום ראשון סוד דינא דמלכותא. ויום ב' ה"ס ת"ת ישראל ושניהם נרמזים בפ' כי חק לישראל הוא חק הוא בסוד מש"ה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. ומשפט הוא קו הרחמים ואם היה ר"ה יום א' היה כל העולם כולו בדין. ולכן צריך להיות ב' ימים לחבר עמה הרחמים שהוא המשפט. גם לרבות וכו'. פירוש השטן הוא ס"מ גם לרבות נוקבא דיליה: אמ"ל ודאי תנינן דאית צדיק וכו'. פירוש אליהו קא מקשה לרב המנונא מ"ט צדיק ורע לו רשע וטוב לו.

אמר צדיק וכו' פירוש ר"ה תירץ כן לאליהו דצדיק ורע לו היינו שרובו זכיות וכדי למרק מיעוט עונותיו לכך רע לו. וצדיק וטוב לו היינו שאין לו שום עון ורשע ורע לו שאין לו שום מצוה. ורשע וטוב לו הוא שרובו עונות ואוכל זכיותיו בעו"הז. אמ"ל דינוי דמארי עלמא וכו'. פירוש אליהו מתרץ לר"ה תירוץ אחר צדיק ורע לו היינו כדי לכפר על הדור ואזי רשע וטוב לו הם הדור. וצדיק וטוב לו היינו כשאין הקב"ה רוצה בכפרת הדור אזי צדיק וטוב לו. ורשע ורע לו הם הדור וכמו שתירץ ר"ש לעיל דף רי"ח. ומפי' זה מביא ר"ש ראייה שאיוב מחסידי ישראל הוא ואלקי לכפרא על עלמא:

ולכך אמר לעיל דהא יומא חד אשכחיה וכו' דהיינו מתירוץ של אליהו נלמד זה. דעל דא אצטריך לון לפרשא חובין. נ"ב בכוונות כתב שיאמר בלחש בעת תקיעת שופר. בההוא יומא דראש השנה קיימין ע' קתדראין וכו' וע"ד איצטריך ב"נ לפרשא חוביה כל חד וחד במה דאיהו וכו' וכל ב"ד בדלי מניה. בס' ח"י דף קמ"ז ע"ב כתו' וז"ל מכאן משמע דיש להתודות בר"ה:

וחכמי האמת אמרו שלא להזכיר בר"ה שום חטא ופשע כבר השמיענו מורינו האר"י ז"ל דהיינו דווקא בלחש בין שפתיו שלא ישמעו דבריו. ואף אין זו כי אם בעת תקיעת שופר מיושב כי אז השטן מעורבב ודברי הוידוי עולין למעלה ע"י קול השופר ולא יש קטרוג עליו. לכן טוב שיתודה בין תש"רת לת"שת ובינה לת"רת. ולבתר ואתה נשאת עון וכו':

דאי תימא האי ביחיד פי' אלו מפ' חטאתי אודיעך לחודיה הוה אמינא דווקא ביחיד אבל ציבור לא שאין כבוד צבור לפרע החטא. לכך כתיב חטאנו כי עזבנו וכו':