מקדש מלך על ספר הזהר ג:תכו

דאפילו לא יזכה לגדולה פי' ר"ש סובר כמ"ש רז"ל שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי בשביל שקנא לאלהיו. ומ"ש וזכה לאשתמשא בכהונה עילאה. אין ר"ל שתחלה היה כהן הדיוט וע"י הכהונה זכה לכהונה עילאה אלא ר"ל מן הקצה אל הקצה שמתחלה היה כמו שאר הלוים וע"י הקנאה זכה אפילו לכהונה גדולה.

דוד מבטח ליה פירוש דוד מבטיח להקדוש ברוך הוא שיתעורר בחצות: שמרה לקודשא בריך הוא קאמר פירוש מלכות לכך לא כתיב שמור אלא שמרה לשון נקבה. וכן כתב בדף רכ"ב עמוד א' שמרה דא מטרוניתא:

שמרה לההוא חולקא דאתחד ביה נפשי פירוש שכל הנפשות יש להם שורש במ' יש מהם שרשם ביד המ' ויש בעין וכו' ולכך אמר דוד שמור לאותו השרש ששם נאחזת נפשי שלא יפגם ח"ו ולא תהיה בו שום יניקה לס"א: ה"ג למירת עלמא דאתי:

לאתאחדא עמה בריש ירחי נ"ב להעלות מ"ן בסוד והיה מדי חדש בחדשו.

וכי חסיד איקרי פי' והלא דוד אחוז במלכות שהיא דין ולא חסד ואמאי אמר כי חסיד אני דמשמע דיש לי חסדים דזעיר:

והתירוץ ידועה חסדי דוד הנאמנים נ"ב שנאחז בנ"ה דזעיר ששם חסדים המגולים והם נקראים חסדי דוד הנאמנים.

והאי צדיק חסיד איקרי נ"ב בסוד חסד דשרייא בפום אמה וכפי זה מתרץ תירוץ אחר שנקרא חסיד בשביל חסד בפום אמה.

עביד גרמיה כמאן דלא ידע פי' יוסף עשה עצמו שלא הבין דבריה ומה כוונתה עד שהראית לו הענין ממש ותפשתו בבגדו להראות לו הדבר בחוש:

אוף הכא בפנחס וכו' פי' יו"ד זעירא שבפנחס היא המ' וכמ"ש הזוהר דף ר"ך ע"א

אוף הכא בזכרנו את ציון נ"ב ציו"ן גי' יוסף בסוד יסוד דדכורא: