מקדש מלך על ספר הזהר ג:תכה

דא קב"ה פי' זעיר.

דא כנסת ישראל פירוש מלכות

כמה דאוקמוה היושבת בגנים פי' צדיקים שבעוה"ז. שעוסקים בתורה. ומ"ש חברים מקשיבים לקולך הם הקב"ה והצדיקים שבג"ע. אבל ר"ש מפרש היושבת בגנים היא המלכות. חברים מקשיבים לקולך הם המלאכים של מעלה שמקשיבים לקולה. ה"ג אסתמר גרמיה מאינון דאחידן לקבלה. מאן אינון דלא משקר באת קדישא כגון בת אל נכר וכל מאן דנטיר גרמיה וכו' גרסי' ולא כהגהה:

לאשלמא אובדא קאתי פי' שתקן נדב ואביהוא ולכך נק' בן אהרן הכהן

ולא זכי דאתקן ביה פי' שלא זכי ליתקן נשמה המגולגלת בו.

ובאחסנתיה בני בניין פי' בנשמתו הראויה לו שלא נתגלגלה בו נשמה אחרת באחסנתא אחרא. פי' בנשמה אחרת המגולגלת בו. ולא ידע אי אשתאר דיליה. יובן בהקדים מ"ש הרב בליקוטים בענין רב ששת שהיה אומר חדאי נפשי לך תנאי לך קראי וצ"ל למה אמר חדאי נפשי ולא גופי ומה ענין זה אצל רב ששת ולא לזולתו והענין הוא כי הנה האד' שלא השלים עצמו בגלגול הראשון צריך שיתגלגל בגלגול שני להשתלם. אמנם הרי כאן שני גופים ואין אנו יודעים איזה מהם יזכה אל שכר מה שעסק בתורה. והנה מי שבגלגול ראשון עסק הרבה בתורה ולא נשאר רק מעט להשלים הנה איש כזה ודאי שכל מה שעוסק בתורה ומ"ט בגלגול הב' הוא לצורך תיקון נפשו לבד כי נפשו כשתקום בתחיית המתים תחזור בגוף הראשון העיקרי כי הגוף הב' הוא בהשאלה לבד ונמצא שאין השכר רק אל הנפש לבד ולא לגוף. והנה רב ששת כבר היה בגלגול הראשון אדם גדול שהוא בבא בן בוטא שהיה חסיד קדוש כדרז"ל שכל ימיו היה מקריב אשם תלוי. ונתגלגל על דבר מועט ברב ששת ולכך היה עצב על גופו שיגע לריק כי אין זה עיקר מדור נפשו ולכך אמר חדאי נפשי כי אין השמחה רק לנפש ולא לגוף כי זו הנשמה תחזור לגוף הראשון לגוף זה ולכך ששת בא"ת ב"ש בבא. עכ"ל. והנה הגוף השני יקום בניצוץ קטן שעיקר הנשמה לגוף שתיקנה כמ"ש הזוהר בפ' חיי שרה ע"ש וז"ש הזוהר הא אתקין אבני יסודא כמלקדמין ואעמל בה ולא ידע אי אשתאר דילי' שר"ל אינו יודע גוף השני הזה אם רוב התיקון הוא על ידו ואזי הנשמה תחזור לגוף זה. או אם עיקר התיקון היה ע"י גוף הראשון כמו בבא בן בוטא ואזי תחזור הנשמה לגוף הראשון. ולכן מצדו טב וצדיק איקרי כמו רב ששת שיגע בתורה הרבה. ומצד שהנשמ' תחזור לגוף הראשון אינו חוב. ולכך עשה המשל למי שבונה בניינים טובים על יסוד רעוע שהבנין מצד דעצמו טוב ומצד היסוד רע. כך זה מצדו הוא טוב. ומצד הנשמה שאינו שלו ואינה נשארת עמו בתחייה אינו טוב. ומ"ש בג"כ צדיק שאינו גמור איקרי ונדחה. ר"ל כיון דבני בנין באחסנתא דלאו דיליה כגון רב ששת לכך נדחה. דהיינו שעיקר הנשמה היא עם הגוף הראשון. וגוף הב' נדחה ואין הנשמה חוזרת לו רק ניצוץ קטן כמ"של. אבל מי שהוא צדיק גמור דהיינו שתקן נשמתו בפעם הראשונה ובני בנין באחסנתיה זה אינו נדחה ליקח אחר נשמתו. רק הוא זוכה בנשמתו ואינה נדחה. ומ"ש וע"ד כבלע רשע וכו'. מביא ראייה למשרז"ל. צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע אלמא יש חילוק בין צדיק גמור לשאינו גמור. הכי נמי לענין הנשמה למי חוזרת יש חילוק ביניהם.