מקדש מלך על ספר הזהר ג:תו

אשורנו וכו' שייך לפ' שלח לך מאמר המתחיל דא עם דא הם החכמים שנכנסו לג"ע:

ציורא ודיוקנא דאביו וכו' פירש שהזעיר דומה לאבא: מסטרא דיליה אתמתח ואושיט פסיעה לבר. פירש מכח הארת זעיר יצאה מלכות בסוד פסיעה לבר: א"נ מסטרא דיליה מהארת אבא הנז' בסוד אבא יסד ברתא. אשורינו אושיט פסיעה לבר ז"ל הרב בליקוטים. דע כי בעיבור הלבישו נה"י דזעיר על חג"ת דזעיר. והמ' עלתה למעלה על היסוד והלבישה אותו נמצא כי היסוד מלביש לת"ת והמ' מלבשת היסוד ובזה תבין מ"ש בפ' בלק אשורינו דאושיט פסיעה לבר. כי כאשר הלביש יסוד לת"ת הנה הוא שוה לשאר ספירות בעובי כי גם נצח מלביש לחסר והוד לגבורה ויסוד לת"ת. אך בשגם המלכות מלבשת ליסוד נמצא יש שם ג' ענפים שהם ת"ת ויסוד ומ'. ושם בעובי קצת יותר במקום המ' הוא כדמות פסיעה היוצאת לחוץ עכ"ל. ובזה מובן מ"ש אשורינו אושיט פסיעה לבר. דריש אשורנו מלשון תמוך אשורי במעגלותיך וכו':

כגוונא דא ו' פירש שיש קוץ בסוף הו' שרומז למ' וכמ"ש הר"ב על סוד ו' שבתוך ה של הויה שהעוקץ שבסופה נוטה לחוץ בסוד פסיעה לבר:

ודא הוא ומגבעות אשורנו פירש הפסוק כשהיה זעיר בתוך אימא שנק' גבעת שם היתה המ' בסוד פסיעה דיליה וזהו אשורנו:

האי גבעת נ"ב בינה: מן ברה נ"ב זעיר. וחד דהא גבעה דלתתא וכו'. פי' לפ"ז גבעת היא המ' והו' שבתוכה הוא משיח בן דוד שהוא במ' וז"ש דהא גבעה דלתתא שהיא מ' הנק' ג"כ גבעה ברה דאתכליל בה הוא משיח בן דוד ששם הוא תמיד חוץ מיום ביאתו שעולה לבינה כדמפרש:

אצטריך לזמנא דאתי וכו' פירש כשיגיע ביאת המשיח אז עולה לבינה לקבל חיים משם:

ה"ג זמין אנא לומר לההוא אתר דאיקרי חוק ולבשרא ליה והיינו מש"ה אספרה אל חוק שאומר המשיח עתיד אני לבשר אל חוק שהיא המ'. בההוא יומא ממש יפיק ליה וכו' פירש אותו היום שירצה משיח לבוא לגאול לישראל הבינה מוציאתו מתחת כנפיה והיינו סיפיה דקרא ה' אמר אלי וכו' ה' שהיא הבינה אמרה לי בני אתה אני היום ילדתיך שאותו היום הזה שיבוא יוצא מהבינה:

וההוא ?תוק וכו' פירוש אף עפ"י שמשיח בן דוד עולה לבינה. מ' אינה נשארת לבדה אלא נכלל בה משיח בן יוסף ולא באתר אחרא. פירש אינו כמשיח בן דוד שמקבל חיים מהבינה כי משיח בן יוסף אין לו חיים כי אם מהמ' לבדה: מלה דלית בה קשיא וספק פירש שלפי ישיבה של מט"ט יש שני ?פירושים דהיינו בינה פי' נק' גבעה והו' שבתוכה הוא זעיר. או גבעת היינו מ' ו' שבתוכה הוא משיח בן דוד ששם הוא כלול ואינו עולה לבינה אלא ביום ביאתו. נמצא שיש ספק אם פירש זה או זה אבל במתיבא עילאה אין שם אלא פי' אחד דהיינו גבעת חסר שהיא הבינה. מראש צורים איהו. פי' אבא נק' ראש צורים. כי צור רומז בג' מקומות לבינה ות"ת ומ' כמ"ש הזוהר בפ' תזריע דף מ"ד ע"א. וראש צורים הוא אבא שהוא ראש לכולם. ושיעור הכ' כי מראש צורים שהוא אבא אראנו לזעיר וז"ש דהא רזא דיליה דזעיר מראש צורים איהו. ומ"ש ואתייחד קאי על זעיר שנתייחד בג' אלו שהם אבא ובינה ודעת המזווגם:

ואתייחד ברישא כו' נ"ב ג' קוצי היו"ד הם סוד חב"ד שנכללו בחכמה עכ"ל ור"ל רישא הוא אבא וגזעא בינה ושבילא דעת וכולם נכללים באבא ולכך יש ביו"ד ג' קוצים לרמוז על זה:

דא רישא עילאה אוירא דסלקא נ"ב חכמה שבו אוירא דכייא עכ"ל ור"ל שאבא יונק מחסד דעתיק שבגו גלגולתא דאריך הנק' אוירא דכייא. אלהינו דא גזעא. נ"ב בינה:

דא שבילא נ"ב דעת המכריע ור"ל שדעת המזווג א"וא משם יורדת הארה ליסוד דאבא הנק' שביל שהוא דעת זעיר וז"ש דא שבילא דלתתא: זכאה חולקך ר"ש גרסי' וענין זה שייך עם ענין הרוחות שהיו באים לרש"בי בפ' שלח לך: